Page 202 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה גריש ‪ -‬חתפ חתופ‬ ‫מתנת‬ ‫רב‬

‫העלה ליבו טינא‬

‫בועל מרצון‪ ,‬כך שאין כל שיכות בין האונס לרצון‪,‬‬ ‫(עלה ה')‬
‫ולכן אין בזה פטור של אונס‪ ,‬אבל כאשר הוא העלה‬
‫בליבו טינא מחמת שהוא חשק באשה ממילא‬ ‫בעלה ה' התמקדנו בביאור תירצו של‬
‫אונס החולי הוא הוא הגורם לרצון‪ ,‬ולכן במקרה זה‬ ‫השאילתות (פרשת וארא שאילתא מ"ב הובא‬
‫למרות הרצון יהיה לו פטור של אונס‪ ,‬כי האונס הוא‬ ‫בתוספות ביומא דף פ"ב עמוד ב') שביאר שיש‬
‫הגורם לרצון‪ ,‬ומפני כן לולא זאת שלמדים מפסוק‬ ‫צורך בלימוד מיוחד שגילוי עריות דינו ביהרג ואל‬
‫שבגילוי עריות יהרג ואל יעבור היה מותר לו לבעול‪.‬‬ ‫יעבור לגבי מי שנזקק להתרפאות באמצעות גילוי‬
‫עריות‪ ,‬כגון המעשה המובא בסנהדרין (דף ע"ה‬
‫שבוי לעומת חולה‬ ‫עמוד א') "מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה‬
‫אחת‪ ,‬והעלה לבו טינא ופרש רש"י שמרוב אהבה‬
‫בדרך נוספת ביאר הגאון רבי אלחנן וסרמן‬ ‫נטמטם לבו והעלה חולי‪ ,‬ובאו ושאלו לרופאים‪,‬‬
‫זצ"ל (קובץ הערות סימן מ"ט אותיות ט' י') את‬ ‫ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל‪ ,‬אמרו חכמים ימות‬
‫דברי השאילתות‪ ,‬שיש חילוק בין הפטור של חולה‬ ‫ואל תבעל לו"‪ ,‬ועל כגון זאת צריך פסוק ללמדנו‬
‫שנאלץ לעבור עבירה בכדי להבריא‪ ,‬ובין מי שגויים‬ ‫שלמרות שאם הוא לא יבעל אותה הוא יסתכן‪ ,‬הדין‬
‫מאיימים עליו שאם הוא לא יעבור איסור יהרגו‬
‫אותו‪ ,‬חולה אין לו כלל איסור לעבור עבירה בכדי‬ ‫הוא שיהרג ואל יעבור‪.‬‬
‫להבריא כי התורה התירה לו את האיסור בהיתר‬
‫מוחלט‪ ,‬ואילו מי שאנסו אותו לעבור עבירה באופן‬ ‫תירוץ זה משולל הבנה‪ ,‬כי הרי גם באופן זה‬
‫כזה יש לפניו איסור‪ ,‬אלא שהתורה לא מחייבת‬ ‫אין לו אפשרות לבעול אלא אם כן הוא ירצה בכך‬
‫להתאמץ ולהימנע מהאיסור עד כדי מסירות נפש‪,‬‬ ‫כי הרי אין קישוי אלא לדעת‪ ,‬ואם כן אין כל עילה‬
‫להתיר לו זאת הגם שהוא נתון בסכנת חיים‪ ,‬כי הרי‬
‫וממילא הרי הוא כאנוס‪.‬‬ ‫כמתבאר מתמיהת השאילתות דעתו היא שההיתר‬
‫של וחי בהם אינו תקף באם הוא עושה כן גם מרצון‪.‬‬
‫ולכן למרות שהשאילתות סבור שמי שאיימו‬
‫עליו שאם הוא לא יעבור עבירה יהרגו אותו יהיה‬ ‫האונס גורם לרצון‬
‫אסור לו לעשות זאת גם מרצון‪ ,‬זאת בגלל שלמרות‬
‫שהוא נתון בסכנת חיים יש לו איסור‪ ,‬אלא שהתורה‬ ‫וביאר הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד (קובץ‬
‫לא מחייבת למסור על כך את הנפש‪ ,‬וממילא הרי‬ ‫הערות סימן מ"ט אות ו') שיש בזה חילוק מהותי‪,‬‬
‫הוא כמי שעובר עבירה באונס‪ ,‬ולכן אם הוא יעבור‬ ‫כאשר אונסים אותו לבעול‪ ,‬אזי מכיון שאין קישוי‬
‫על האיסור לא מחמת האילוץ‪ ,‬אלא מתוך כונה‬ ‫אלא לדעת‪ ,‬אם כן בהכרח שהיה לו רצון לבעול‬
‫ורצון ליהנות מהאיסור לא יהיה לו את ההיתר של‬ ‫גם ללא האונס‪ ,‬וכמו שהתבאר בארוכה (בשריג ב'‬
‫וחי בהם ולא שימות בהם‪ ,‬כי העושה באונס וברצון‬ ‫עלה ג' אות ג') בשם הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל‬
‫אינו נחשב לאנוס‪ ,‬אבל חולה שנזקק לעבור עבירה‬ ‫והגאון רבי ברוך דב ליבוביץ זצ"ל ששיטת הרמב"ם‬
‫בכדי להבריא יהיה מותר לו לעבור את העבירה גם‬ ‫והשאילתות היא שמאחר ואין קישוי אלא לדעת‬
‫אם כן בהכרח שאף ללא האונס וההכרח הוא היה‬