Page 202 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 202
משה 'ה גריש -חתפ חתופ מתנת רב
העלה ליבו טינא
בועל מרצון ,כך שאין כל שיכות בין האונס לרצון, (עלה ה')
ולכן אין בזה פטור של אונס ,אבל כאשר הוא העלה
בליבו טינא מחמת שהוא חשק באשה ממילא בעלה ה' התמקדנו בביאור תירצו של
אונס החולי הוא הוא הגורם לרצון ,ולכן במקרה זה השאילתות (פרשת וארא שאילתא מ"ב הובא
למרות הרצון יהיה לו פטור של אונס ,כי האונס הוא בתוספות ביומא דף פ"ב עמוד ב') שביאר שיש
הגורם לרצון ,ומפני כן לולא זאת שלמדים מפסוק צורך בלימוד מיוחד שגילוי עריות דינו ביהרג ואל
שבגילוי עריות יהרג ואל יעבור היה מותר לו לבעול. יעבור לגבי מי שנזקק להתרפאות באמצעות גילוי
עריות ,כגון המעשה המובא בסנהדרין (דף ע"ה
שבוי לעומת חולה עמוד א') "מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה
אחת ,והעלה לבו טינא ופרש רש"י שמרוב אהבה
בדרך נוספת ביאר הגאון רבי אלחנן וסרמן נטמטם לבו והעלה חולי ,ובאו ושאלו לרופאים,
זצ"ל (קובץ הערות סימן מ"ט אותיות ט' י') את ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל ,אמרו חכמים ימות
דברי השאילתות ,שיש חילוק בין הפטור של חולה ואל תבעל לו" ,ועל כגון זאת צריך פסוק ללמדנו
שנאלץ לעבור עבירה בכדי להבריא ,ובין מי שגויים שלמרות שאם הוא לא יבעל אותה הוא יסתכן ,הדין
מאיימים עליו שאם הוא לא יעבור איסור יהרגו
אותו ,חולה אין לו כלל איסור לעבור עבירה בכדי הוא שיהרג ואל יעבור.
להבריא כי התורה התירה לו את האיסור בהיתר
מוחלט ,ואילו מי שאנסו אותו לעבור עבירה באופן תירוץ זה משולל הבנה ,כי הרי גם באופן זה
כזה יש לפניו איסור ,אלא שהתורה לא מחייבת אין לו אפשרות לבעול אלא אם כן הוא ירצה בכך
להתאמץ ולהימנע מהאיסור עד כדי מסירות נפש, כי הרי אין קישוי אלא לדעת ,ואם כן אין כל עילה
להתיר לו זאת הגם שהוא נתון בסכנת חיים ,כי הרי
וממילא הרי הוא כאנוס. כמתבאר מתמיהת השאילתות דעתו היא שההיתר
של וחי בהם אינו תקף באם הוא עושה כן גם מרצון.
ולכן למרות שהשאילתות סבור שמי שאיימו
עליו שאם הוא לא יעבור עבירה יהרגו אותו יהיה האונס גורם לרצון
אסור לו לעשות זאת גם מרצון ,זאת בגלל שלמרות
שהוא נתון בסכנת חיים יש לו איסור ,אלא שהתורה וביאר הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד (קובץ
לא מחייבת למסור על כך את הנפש ,וממילא הרי הערות סימן מ"ט אות ו') שיש בזה חילוק מהותי,
הוא כמי שעובר עבירה באונס ,ולכן אם הוא יעבור כאשר אונסים אותו לבעול ,אזי מכיון שאין קישוי
על האיסור לא מחמת האילוץ ,אלא מתוך כונה אלא לדעת ,אם כן בהכרח שהיה לו רצון לבעול
ורצון ליהנות מהאיסור לא יהיה לו את ההיתר של גם ללא האונס ,וכמו שהתבאר בארוכה (בשריג ב'
וחי בהם ולא שימות בהם ,כי העושה באונס וברצון עלה ג' אות ג') בשם הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל
אינו נחשב לאנוס ,אבל חולה שנזקק לעבור עבירה והגאון רבי ברוך דב ליבוביץ זצ"ל ששיטת הרמב"ם
בכדי להבריא יהיה מותר לו לעבור את העבירה גם והשאילתות היא שמאחר ואין קישוי אלא לדעת
אם כן בהכרח שאף ללא האונס וההכרח הוא היה