Page 193 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫גצק‬ ‫משה‬ ‫'ד גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬

‫ב‪ .‬שער הציון ביאר שאף שאין זה אונס‪ ,‬אך אין‬ ‫וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש‬
‫נאה לברך ולהודות אלא אכילה מרצון‪.‬‬ ‫לרצונו"‪ ,‬ולכן גם אם גויים כפו יהודי בליל ט"ו ניסן‬
‫לאכול מצה הוא יצא ידי חובה‪ ,‬כי הרי הוא מצוה‬
‫ג‪ .‬עוד תירץ שער הציון שגם אם הוא אנוס‪ ,‬אבל‬ ‫ועומד לאכול בליל זה מצה‪ ,‬אלא שיצרו הרע כפה‬
‫כאשר מקיימים מצוה באונס יש בדיעבד התרצות‬ ‫אותו שלא יאכל‪ ,‬וממילא כשהגויים כפו אותו לקיים‬

‫על קיום המצוה‪.‬‬ ‫את חובתו ולאכול מצה אין זה בכלל אונס‪.‬‬

‫ד‪ .‬החתם סופר ביאר שהנידון האם הכפוי על‬ ‫ברכת המזון על אכילת מצה‬
‫אכילה הוא אנוס מקושר למחלוקתם של אבוה‬
‫דשמואל ורבא לגבי אשה שתחילת הזנות היה‬ ‫כתב שער הציון שלפי ביאור זה הכפוי לאכול‬
‫באונס וסופו ברצון‪ ,‬ואבוה דשמואל הסובר שאין זה‬ ‫מצה יהיה מחויב בברכת המזון‪ ,‬כי מאחר והכפיה‬
‫אונס‪ ,‬לכן הוא גם סובר שהכפוי לאכול מצה יצא ידי‬ ‫היתה על אכילת מצוה אנו אומרים שלאחר שהוא‬
‫חובת המצוה‪ ,‬ולשיטתו אף יברכו על כך‪ ,‬אך ההלכה‬ ‫הוכה עד שתשש יצרו הוא התרצה לקיים את‬
‫היא כרבא שתחילתו באונס וסופו ברצון אונס הוא‪,‬‬ ‫המצוה‪ ,‬אבל לביאור הראשון שכתב שער הציון‬
‫ולכן פסק הרא"ה שלא יברכו על אכילה באונס‪ ,‬וכן‬ ‫שלגבי ברכה אין חילוק בין אכילה של מצוה או‬
‫לבין אכילה של רשות‪ ,‬אלא הסיבה שהכפוי לאכול‬
‫ביארו המגן גיבורים והיד חנוך‪.‬‬ ‫מצה ידי חובה אין זאת אלא בגלל שסופו היה ברצון‪,‬‬
‫אך למרות זאת הכפוי לאכול אינו מברך‪ ,‬כי מאחר‬
‫להלכה‪:‬‬ ‫ותחילתו היה באונס לכן אין ראוי לברך על אכילה‬
‫כזאת‪ ,‬ממילא גם הכפוי לאכול מצה אין ראוי שיברך‬
‫א‪ .‬הרמ"א פסק כרא"ה שאין לברך על אכילה‬
‫בכפיה‪ ,‬וכן הכריעו האליה רבה‪ ,‬חמד משה‪ ,‬בית‬ ‫על אכילה זו לא ברכה ראשונה ולא ברכת המזון‪.‬‬
‫מאיר‪ ,‬בגדי ישע‪ ,‬נהר שלום‪ ,‬ומאמר מרדכי‪ ,‬מגן‬
‫גבורים‪ ,‬ותשובת אגורה באהלך [וכמצוין בשער הציון‬ ‫לאור זאת גם אם נחליט שהרב ש‪ .‬שניזון בכפיה‬
‫ס"ק ל"ט]‪ ,‬אך הט"ז ומגן אברהם ומטה יהודה חלקו‬ ‫בכלא הסובייטי פטור מלברך ברכת המזון‪ ,‬אבל יתכן‬
‫בזה על הרמ"א‪ ,‬ולכן הכריע החיי אדם שמספק לא‬ ‫ששוקי שנכפה על אכילה של מצוה יהיה מחוייב‬

‫יברך‪.‬‬ ‫לברך ברכת המזון‪.‬‬

‫ב‪ .‬הכף החיים (ס"ק נ') הציע שמי שאונסים‬ ‫סיכום‪:‬‬
‫אותו לאכול יתרצה לאכול בכדי שלא יכנס לספק‬
‫ברכות‪ ,‬והתבאר (באות א') שפתרון זה אינו נכון‬ ‫שיטת הרא"ה שהכפוי לאכול אינו מברך על‬
‫האכילה‪ ,‬והקשה המגן אברהם מהמבואר בראש‬
‫לדעת חלק מהפוסקים‪.‬‬ ‫השנה (דף כ"ח עמוד ב') שאם פרסיים כפו אותו‬
‫לאכול מצה הוא יצא ידי חובה‪ ,‬ואם הוא נחשב‬
‫ג‪ .‬אך מאחר וההכרעה למעשה שמי שניזון‬ ‫כאנוס על האכילה אם כן מדוע הוא יצא ידי חובה‪,‬‬
‫בכפיה לא יברך הוא רק מחמת הספק‪ ,‬לכן לגבי‬
‫האוכל לחם הכריע החיי אדם שאם אכל ושבע עליו‬ ‫ונאמרו בזה כמה תירוצים‪.‬‬
‫לברך ברכת המזון כי הרי חיובו הוא מהתורה‪ ,‬וכן‬
‫א‪ .‬לסוברים שהעושה מצוה באונס מילא בזה‬
‫הכרעת המשנה ברורה (ס"ק מ"ה)‪.‬‬ ‫חובתו‪ ,‬ממילא לא קשה‪ ,‬כי למרות שהוא אנוס הוא‬

‫כך שגם הרב ש‪ .‬שניזון בכפיה יברך לאחר‬ ‫קיים את המצוה‪ ,‬אבל ברכה לא נתקנה על אונס‪.‬‬
‫אכילתו ברכת המזון‪.‬‬