Page 190 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ד גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬ ‫קצ‬

‫‪-‬ג‪-‬‬
‫האוכל מצה בכפיה‬

‫שוקי‪ ,‬בחור הפכפך בגיל ההתבגרות סרב לאכול‬
‫מצה בליל הסדר‪ ,‬אחיו יוסי לא עצר בעד רוחו והפליא‬
‫בו את מכותיו עד שלשוקי לא נותרה ברירה אלא לאכול‬
‫את המצה‪ ,‬כשהגיעו ל"ברך" התלבטו בני המשפחה‬
‫האם שוקי מחוייב לברך ברכת המזון על האכילה‬
‫הכפויה‪ ,‬או שמאחר והאכילה היתה בכפיה שוקי פטור‬

‫מלברך‪.‬‬

‫נידון זה נראה זהה לדילמה שהוצגה בראש העלה‬
‫אודות הרב ש‪ .‬שניזון בכפיה‪ ,‬אך יתכן שיש הבדל בין‬

‫אכילת רשות לאכילת מצה‪ ,‬ונבאר‪.‬‬

‫המגן אברהם שגם מי שאנסו אותו לאכול יהיה‬ ‫הבאנו את פסק הרמ"א (בסעיף ח') שאין לברך‬
‫חייב לברך‪.‬‬ ‫על אכילה בכפיה‪ ,‬ובמגן אברהם הוסיף לתמוה‬
‫על דבריו שאם כן מדוע מבואר בראש השנה (דף‬
‫אמנם לסוברים שיוצאים ידי חובה גם במצוה‬ ‫כ"ח עמוד א') שמי שכפו אותו לאכול מצה יצא‬
‫הנעשית באונס [אבני נזר‪ ,‬ברכת שמואל‪ ,‬אור שמח‪,‬‬ ‫ידי חובה‪ ,‬והרי כיון שהוא היה אנוס על האכילה‬
‫ואמרי בינה‪ ,‬הובאו לעיל עלה א'] אי אפשר ללמוד‬
‫מהסוגיא בראש השנה העוסקת בדין המקיים מצוה‬ ‫ממילא אין בזה קיום מצוה‪.‬‬
‫באונס‪ ,‬לדין ברכה על אכילה באונס‪ ,‬כי הרי הסיבה‬
‫שהכפוי לאכול מצה יצא ידי חובה‪ ,‬אין זה מחמת‬ ‫אנוס על קיום מצוה‬
‫שהוא אינו אנוס‪ ,‬אלא בגלל שיוצאים ידי חובה‬
‫אף במצוה שנאנס על עשייתה‪ ,‬אבל חיוב ברכה‬ ‫מכך שהמגן אברהם השווה את הנידון האם‬
‫הוא רק באוכל מרצון‪ ,‬ואין זה עניין לקיום מצוה‬ ‫יש חיוב ברכה על אכילה באונס‪ ,‬לנידון האם קיימו‬
‫מצוה באכילה באונס‪ ,‬מתבאר שהמגן אברהם סבר‬
‫שיוצאים ידי חובה גם בעשיה מתוך אונס וכפיה‪.‬‬ ‫שהנאנס על קיום מצוה לא יצא ידי חובה‪ ,‬ולכן‬
‫בהכרח שהסיבה שמי שכפו אותו לאכול מצה יצא‬
‫ומתבאר שהמגן אברהם וכל הדנים בשאלה‬ ‫ידי חובה כי הוא אינו אנוס‪ ,‬וזאת כפי שביאר החתם‬
‫זו סברו כחתם סופר שאין יוצאים ידי חובה במצוה‬ ‫סופר (אורח חיים תשובה ר"ב‪ ,‬הובא לעיל עלה א')‬
‫שהיה כפוי ומוכרח על עשייתה‪ ,‬ולכן בהכרח שהאוכל‬ ‫שמאחר והוא נהנה באכילה לכן אין הוא כאנוס‪,‬‬
‫מצה בכפיה אינו נחשב לאנוס וזאת מחמת ההנאה‬ ‫כי מחמת ההנאה הצטרף לאונס רצון‪ ,‬ומזה למד‬