Page 187 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫קפז‬ ‫משה‬ ‫'ד גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬

‫שיצר אלבשה שייכת רק לגבי הנבעלת באונס ולא‬ ‫חנוך (סימן ט') שפירשו שדברי אבוה דשמואל‬
‫לגבי האוכל בכפיה‪.‬‬ ‫בראש השנה (דף כ"ח עמוד א') תואמים את שיטתו‬
‫בכתובות (דף נ"א עמוד ב')‪ ,‬הרי שגם הם סברו‬
‫והתבאר שאכן דברי רבא אינם היסוד לפסיקתו‬ ‫שסברת רבא יצר אלבשה רלוונטית גם לענין הנאת‬
‫של הרא"ה‪ ,‬אלא הבסיס לפסיקתו של הרא"ה הינם‬
‫דברי רבי המובאים במדרש רבה ובירושלמי‪ ,‬אך לפי‬ ‫אכילה‪[ ,‬ודבריהם יובאו ביתר ביאור להלן אות ג']‪.‬‬
‫זה פסיקתו של הרא"ה הינה רק במי שהיה כפוי על‬
‫האכילה מתחילתו ועד סופו אלא שהאוכל היה ערב לו‪,‬‬ ‫סוף דבר‬
‫וכן נראה מדברי כף החיים‪ ,‬אך בביאור הגר"א משמע‬
‫שהמקור לפסיקתו של הרא"ה הוא גם מהסוגיא‬ ‫מכך שאשה שנאנסה מותרת לבעלה גם אם‬
‫בכתובות (דף נ"א עמוד ב')‪ ,‬וכן מתבאר מדברי החתם‬ ‫סופה היה ברצון‪ ,‬למד מזה הרא"ה לחייב בברכה על‬
‫האוכל גם לאוכל בכפיה‪ ,‬והפרי חדש תמה שאין ענין‬
‫סופר‪ ,‬מגן גיבורים‪ ,‬ויד חנוך‪.‬‬ ‫בין הנידונים‪ ,‬כי סברת רבא (כתובות דף נ"א עמוד ב')‬

‫‪-‬ב‪-‬‬
‫אנסוהו מן השמים‬

‫שמעי וצורי נפלו בשבי הסורי הידוע לשמצה‪,‬‬
‫האוכל היחיד שהוגש לפניהם היה בשר שנשחט שלא‬
‫כדין ולכן הם משכו את ידיהם מהאוכל‪ ,‬כעבור יום או‬
‫יומיים הם הפנימו שאם הם לא יאכלו הם יהיו בסכנת‬
‫חיים‪ ,‬ולכן היה ברור להם שמותר להם לאכול‪ ,‬כי פיקוח‬
‫נפש דוחה את כל האיסורים שבתורה‪ ,‬ואכן שמעי לקח‬
‫חתיכה מהבשר ובצער רב כשעיניו זולגות דמעות הוא‬
‫הכניס את הבשר לפיו‪ ,‬אבל צורי שלא אבה לגעל את‬
‫נפשו במאכלות אסורות‪ ,‬ביכר שלא לאכול וזאת למרות‬
‫שמחמת הסכנה לא היה מניעה הלכתית לאכול‪ ,‬אך‬
‫החלטתו לא הועילה לו כי כאשר שוביו הבחינו בכך‬

‫שהוא לא אוכל‪ ,‬הם הכריחו אותו לאכול‪.‬‬

‫האם על שמעי וצורי לברך על האוכל ?‬