Page 185 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫קפה‬ ‫משה‬ ‫'ד גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬

‫‪-‬א‪-‬‬

‫הדמיון לאשה שנאנסה‬

‫אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיך ביום הכפורים שמא‬ ‫הפרי חדש (אורח חיים סימן ר"ד) תמה על‬
‫אינו רע לך ובסוף אינו ערב לך"‪ ,‬כי לא יתכן שאדם‬ ‫דברי הרא"ה שדימה את דין האוכל בכפיה לדין‬
‫שנמצא בצום וידחפו לו דבש לפיו והדבש לא יהיה‬ ‫אשה שנאנסה‪ ,‬שהרי כלל אין לדמותם זה לזה‪ ,‬כי‬
‫לו ערב‪ ,‬ועם זאת אין בזה סיבה לקבוע שהוא לא היה‬ ‫אף רבא שסובר שאשה שנבעלה באונס אף אם‬
‫אנוס‪ ,‬כי ערבות אינה סותרת אונס‪ ,‬אפשר לכפות‬ ‫היה סופו ברצון דינה כאנוסה‪ ,‬אין זאת אלא כיון‬
‫אדם לבצע בניגוד לרצונו פעולה שהיא ערבה עליו‪,‬‬ ‫ש"יצר אלבשה"‪ ,‬וכמו שפירש רש"י "וגם זה אונס‬
‫וכך גם אשה שנאנסה הגם שלבסוף היה זה ערב‬ ‫שבתחלת בעילה שהיא באונס הלבישה הבועל יצר"‪,‬‬
‫לה‪ ,‬אין סיבה לקבוע שהיא אינה אנוסה‪" ,‬וקבלה"‬ ‫וברמב"ם (פרק א' מהלכות איסורי ביאה הלכה ט')‬
‫ורבי הסכים עמה והתירה לבעלה‪ ,‬הרי שהירושלמי‬ ‫"ואשה שתחלת ביאתה באונס וסופה ברצון פטורה‬
‫כבר השווה בין אשה שנאנסה ובין האוכל בכפיה‪,‬‬ ‫מכלום‪ ,‬שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא‬
‫וממילא צדקו דברי הרא"ה שהשווה ביניהם ולמד‬ ‫תרצה שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות"‪ ,‬ואם‬
‫כן מבואר שעקרונית אף לרבא אם היה סופו ברצון‬
‫מדברי הירושלמי הללו לגבי האוכל בכפיה‪.‬‬ ‫לא היה זה נחשב לאונס‪ ,‬אלא שמאחר והבועל‬
‫הלבישה יצר ממילא אף הרצון בכלל אונס הוא‪ ,‬ועל‬
‫אנוסה מתחילה ועד סוף‬ ‫כן תמה הפרי חדש שסברא זו נכונה רק לגבי אשה‬
‫שנבעלה באונס שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה‬
‫אלא שכבר התבאר (בשריג ג' עלה ה') שיש‬ ‫שלא תרצה‪ ,‬אבל מי שכפו אותו לאכול‪ ,‬הכפיה אינה‬
‫הפרש משמעותי בין הנידון של הסוגיא בכתובות‬ ‫מכריחה שהוא יתרצה לאכול‪ ,‬וממילא אם היה סופו‬
‫(דף נ"א עמוד ב')‪ ,‬ובין המקרה המופיע בירושלמי‪,‬‬
‫הירושלמי עוסק במקרה שהאשה היתה אנוסה‬ ‫ברצון אף רבא מודה שהוא אינו נחשב כאנוס‪.‬‬
‫מתחילת הבעילה ועד סופה‪ ,‬אלא שהיא נהנתה מכך‪,‬‬
‫וזאת בדומה למי שביום הכיפורים נתנו דבש לתוך‬ ‫ולא ערב לך‬
‫פיו שלמרות שהוא היה אנוס מתחילת האכילה ועד‬
‫סופה‪ ,‬אך כשנתנו דבש לתוך פיו ממילא הוא נהנה‬ ‫אך יתכן שהרא"ה לא התכוין להביא מקור‬
‫כי כן הוא חוק הטבע שמי שנותנים דבש לפיו הוא‬ ‫לפסיקתו מהסוגיא בכתובות (דף נ"א עמוד ב')‪ ,‬אלא‬
‫למדרש רבה (פרשת נשא פרשה ט' אות י')‪ ,‬וכעין‬
‫נהנה מטעם הדבש‪.‬‬ ‫זה בירושלמי (סוטה פרק ד' הלכה ד') שהובאו לעיל‬
‫(שריג ג' עלה ה') לגבי אשה שבאה לפני רבי ואמרה‬
‫אבל הסוגיא בכתובות עוסקת בדין אשה‬ ‫לו שהיא נאנסה‪ ,‬ורבי רצה לאוסרה על בעלה מחמת‬
‫שבסוף הבעילה התרצתה‪ ,‬וכמו שאמר שם רבא‬ ‫הטענה "ולא ערב ליך" וכי האונס לא היה ערב לך‪,‬‬
‫ש"אפילו [אם] היא אומרת הניחו לו שאלמלא לא‬ ‫כך שלאונס התלווה גם רצון‪ ,‬וממילא היא אסורה‬
‫נזקק לה היא שוכרתו [אפילו אם היא אומרת שלא‬ ‫להמשיך לחיות עם בעלה ואין לה דין של אנוסה‪,‬‬
‫יצילו אותה מהאנס ואדרבה רצונה בכך]‪ ,‬מותרת‬ ‫והאשה טענה כנגדו "אמרה ליה‪ ,‬ואם יטבול אדם‬
‫[היא אינה נאסרת על בעלה]‪ ,‬מאי טעמא [מה‬