Page 185 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 185
קפה משה 'ד גריש ' -ב הלע מתנת
-א-
הדמיון לאשה שנאנסה
אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיך ביום הכפורים שמא הפרי חדש (אורח חיים סימן ר"ד) תמה על
אינו רע לך ובסוף אינו ערב לך" ,כי לא יתכן שאדם דברי הרא"ה שדימה את דין האוכל בכפיה לדין
שנמצא בצום וידחפו לו דבש לפיו והדבש לא יהיה אשה שנאנסה ,שהרי כלל אין לדמותם זה לזה ,כי
לו ערב ,ועם זאת אין בזה סיבה לקבוע שהוא לא היה אף רבא שסובר שאשה שנבעלה באונס אף אם
אנוס ,כי ערבות אינה סותרת אונס ,אפשר לכפות היה סופו ברצון דינה כאנוסה ,אין זאת אלא כיון
אדם לבצע בניגוד לרצונו פעולה שהיא ערבה עליו, ש"יצר אלבשה" ,וכמו שפירש רש"י "וגם זה אונס
וכך גם אשה שנאנסה הגם שלבסוף היה זה ערב שבתחלת בעילה שהיא באונס הלבישה הבועל יצר",
לה ,אין סיבה לקבוע שהיא אינה אנוסה" ,וקבלה" וברמב"ם (פרק א' מהלכות איסורי ביאה הלכה ט')
ורבי הסכים עמה והתירה לבעלה ,הרי שהירושלמי "ואשה שתחלת ביאתה באונס וסופה ברצון פטורה
כבר השווה בין אשה שנאנסה ובין האוכל בכפיה, מכלום ,שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא
וממילא צדקו דברי הרא"ה שהשווה ביניהם ולמד תרצה שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות" ,ואם
כן מבואר שעקרונית אף לרבא אם היה סופו ברצון
מדברי הירושלמי הללו לגבי האוכל בכפיה. לא היה זה נחשב לאונס ,אלא שמאחר והבועל
הלבישה יצר ממילא אף הרצון בכלל אונס הוא ,ועל
אנוסה מתחילה ועד סוף כן תמה הפרי חדש שסברא זו נכונה רק לגבי אשה
שנבעלה באונס שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה
אלא שכבר התבאר (בשריג ג' עלה ה') שיש שלא תרצה ,אבל מי שכפו אותו לאכול ,הכפיה אינה
הפרש משמעותי בין הנידון של הסוגיא בכתובות מכריחה שהוא יתרצה לאכול ,וממילא אם היה סופו
(דף נ"א עמוד ב') ,ובין המקרה המופיע בירושלמי,
הירושלמי עוסק במקרה שהאשה היתה אנוסה ברצון אף רבא מודה שהוא אינו נחשב כאנוס.
מתחילת הבעילה ועד סופה ,אלא שהיא נהנתה מכך,
וזאת בדומה למי שביום הכיפורים נתנו דבש לתוך ולא ערב לך
פיו שלמרות שהוא היה אנוס מתחילת האכילה ועד
סופה ,אך כשנתנו דבש לתוך פיו ממילא הוא נהנה אך יתכן שהרא"ה לא התכוין להביא מקור
כי כן הוא חוק הטבע שמי שנותנים דבש לפיו הוא לפסיקתו מהסוגיא בכתובות (דף נ"א עמוד ב') ,אלא
למדרש רבה (פרשת נשא פרשה ט' אות י') ,וכעין
נהנה מטעם הדבש. זה בירושלמי (סוטה פרק ד' הלכה ד') שהובאו לעיל
(שריג ג' עלה ה') לגבי אשה שבאה לפני רבי ואמרה
אבל הסוגיא בכתובות עוסקת בדין אשה לו שהיא נאנסה ,ורבי רצה לאוסרה על בעלה מחמת
שבסוף הבעילה התרצתה ,וכמו שאמר שם רבא הטענה "ולא ערב ליך" וכי האונס לא היה ערב לך,
ש"אפילו [אם] היא אומרת הניחו לו שאלמלא לא כך שלאונס התלווה גם רצון ,וממילא היא אסורה
נזקק לה היא שוכרתו [אפילו אם היא אומרת שלא להמשיך לחיות עם בעלה ואין לה דין של אנוסה,
יצילו אותה מהאנס ואדרבה רצונה בכך] ,מותרת והאשה טענה כנגדו "אמרה ליה ,ואם יטבול אדם
[היא אינה נאסרת על בעלה] ,מאי טעמא [מה