Page 180 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ד גריש ‪' -‬א הלע‬ ‫מתנת‬ ‫קפ‬

‫מכאן נלמד שאם הזדמן שבדיוק בחג החנוכה עברה על יד ביתו תהלוכה‬
‫מסורתית של עובדי עבודה זרה‪ ,‬ואם הוא לא היה מדליק בחלון ביתו נרות הרי חייו‬
‫וחיי אנשי ביתו היו בסכנה‪ ,‬כך שהדלקת הנרות היתה גם מחמת אונס‪ ,‬וכאמור קיום‬
‫מצוה מתוך אונס שנוי במחלוקת האחרונים‪ ,‬אמנם מכיון שהוא גם מעונין לקיים‬
‫אז את מצות הדלקת נרות חנוכה‪ ,‬כך שבעשיית המצוה יש שילוב של אונס ורצון‬

‫יחדיו‪ ,‬באופן כזה לכל הדעות הוא יצא ידי חובה‪.‬‬

‫‪-‬ב‪-‬‬

‫משנת החתם סופר‬

‫באות א' הצגנו את דברי החתם סופר (אורח חיים סימן ר"ב)‪ ,‬ויש בדבריו פליאה‬
‫גדולה שלכאורה בסוף התשובה הוא סותר את דבריו שם בתחילת התשובה‪.‬‬

‫סופר בסוף התשובה שמטעם זה מבואר בראש‬ ‫בתחילת התשובה פשוט וברור לחתם סופר‬
‫השנה (דף כ"ח עמוד א') שמי שכפו אותו לאכול‬ ‫שלא יתכן שאשה שנבעלה באונס תענש על כך‪,‬‬
‫מצה יצא ידי חובה‪ ,‬וזאת בגלל שמחמת ההנאה‬ ‫וזאת גם אם היה סופו ברצון‪ ,‬ולכן ביאר שם החתם‬
‫מהאכילה סופו היה לרצון‪ ,‬והרי דעת החתם סופר‬ ‫סופר שכל דברי אבוה דשמואל (כתובות דף נ"א‬
‫עמוד ב') הינם רק ביחס לאוסרה על בעלה‪ ,‬שבזה‬
‫היא שגם כשסופו ברצון הרי זה אונס‪.‬‬ ‫למרות שהיא אנוסה אך סוף דבר מאחר והיא גם‬
‫התרצתה לכן יש כאן מעילת מעל באשה‪[ ,‬וכמו‬
‫מצוה כנגד עבירה‬ ‫שביארנו בארוכה בשריג ג' עלה ג']‪ ,‬אבל ברור‬
‫לחתם סופר שאשה זאת לא תענש על מעשיה‪,‬‬
‫ביאר חתני כבני הרב המצויין ר' פנחס צבי וולס‬ ‫וכמו שסיכם זאת החתם סופר בלשונו שם "ולענין‬
‫שליט"א שיש בזה חילוק בין מצוה לעבירה‪ ,‬בעשיית‬ ‫עונש שמים‪ ,‬לית דין ולית דיין [אין צורך בדין ובדיין‬
‫עבירה העיקר זה החפץ והבחירה לחטוא‪ ,‬ולכן ברור‬ ‫בכדי להכריע] דאונס רחמנא פטריה אפילו סופו‬
‫לחתם סופר שכל שנאנס על העשייה הוא לא יענש‬ ‫ברצון [ולכן ברור שאפילו כשסופו היה ברצון היא‬
‫על מעשיו‪ ,‬וזאת גם אם התלווה לאונס וההכרח‬ ‫לא תענש על כך]‪ ,‬ולא פליגי אבוה דשמואל ורבא‬
‫הסכמה ורצון‪ ,‬כי סוף דבר הוא הוכרח לעשות את‬ ‫אלא לאסור על בעלה [ומחלוקתם של רבא ואבוה‬
‫העבירה‪ ,‬אבל לגבי מצוה העיקר זה המעשה‪ ,‬אלא‬ ‫דשמואל אינה אלא בנידון האם מותר לה להמשיך‬
‫שאין משמעות למעשה אם הוא נעשה מחמת כפיה‬ ‫לחיות עם בעלה]"‪ ,‬הרי שברור לחתם סופר שגם‬
‫ואילוץ‪ ,‬אבל כאשר התלווה לכפיה גם הסכמה ורצון‬ ‫כאשר סופו לרצון הרי זה בכלל אונס‪ ,‬ואם כן מדוע‬
‫ביחס לעשיית מצוה סבור החתם סופר שאם סופו‬
‫ממילא יש כאן עשיית מצוה ויצא ידי חובתו‪.‬‬ ‫לרצון הוא יצא ידי חובה‪ ,‬וכמו שביאר שם החתם‬

‫והוכחה לכך כי הרי כמו שהארכנו באות א' ישנם‬
‫רבים מהאחרונים שסבורים שיוצאים ידי חובה אף‬