Page 179 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫טעק‬ ‫משה‬ ‫'ד גריש ‪' -‬א הלע‬ ‫מתנת‬

‫(ס"ק כ')‪ ,‬בשער הציון (ס"ק ל"ח)‪ ,‬ועוד‪[ ,‬ויבואר‬ ‫אף ללא קבלת אסמכתא מבית דין‪ ,‬כי מאחר וגם‬
‫בהרחבה להלן עלה ב' אות ג']‪.‬‬ ‫קיום מצוה באונס נחשב לקיום מצוה‪ ,‬ממילא אין‬
‫כל צורך למתן גושפנקא מבית הדין לכפות את‬
‫אבוה דשמואל לשיטתו‬ ‫הסורר על קיום המצוה‪ ,‬כי דווקא בכפיה על מתן‬
‫גט וכדומה שהעשייה צריכה להיות ברצון‪ ,‬ממילא‬
‫גם בשו"ת יד חנוך (סימן ט') להגאון רבי חנוך‬ ‫ללא כח כפייה של בית דין אין אפשרות להכריח‬
‫העניך טייטלבוים זצ"ל [שימש לפני כמאה שנה‬ ‫את הבעל לגרש‪ ,‬אבל על קיום מצוה אין כל צורך‬
‫כאב"ד סאסוב] קשר הלכה זו בסוגיית תחילתו‬ ‫לסמכות של בית דין‪ ,‬כי סוף דבר מאחר והוא‬
‫באונס וסופו ברצון‪ ,‬והוסיף בזה פרפרת נחמדה‪,‬‬ ‫יקיים את המצוה הוא יצא ידי חובה‪ ,‬וזאת גם אם‬
‫ושוב מצאתי שכבר נדפס כן בחידושי חתם סופר‬ ‫קיום המצוה יהיה רק באמצעות כפיה ואונס‪ ,‬והם‬
‫השלם על הש"ס (מועד חלק ג' עמוד פ"ח) על ראש‬ ‫התבססו על תובנה זאת מהמבואר בראש השנה‬
‫השנה (דף כ"ח עמוד א' ד"ה עוד הקשה מג"א)‪ ,‬וכן‬ ‫(דף כ"ח עמוד א') שכאשר פרסיים כופים על‬
‫הוא במגן גיבורים (אורח חיים סימן ר"ד)‪[ ,‬והדברים‬ ‫אכילת מצה הסיבה היחידה שהכפוי לא קיים את‬
‫המצוה אינו אלא מחמת ההעדר כונה לקיים את‬
‫יובאו להלן עלה ב' אות ג']‪.‬‬ ‫המצוה‪ ,‬אבל כשיש לכפוי כונה לקיים את המצוה‪,‬‬
‫בזה אף שהקיום הוא רק מחמת אונס אין בזה כל‬
‫מסקנה‬ ‫פגם‪ ,‬וכל זה כדברי נתיבות המשפט (סימן ג' ס"ק‬
‫א')‪ ,‬ושלא כשיטת קצות החושן (סימן ג' ס"ק א'‪,‬‬
‫ממוצא דבר אתה למד שנחלקו האחרונים האם‬ ‫ובתשובתו לנתיבות במשובב) הסובר שגם על כפיה‬
‫אפשר לצאת ידי חובה במצוה שנעשית מחמת‬
‫אונס‪ ,‬האור שמח (פרק ד' מהלכות ממרים הלכה ג')‬ ‫לקיום מצות צריך הרשאה מבית הדין‪.‬‬
‫והאמרי בינה (דיני דיינים סימן ט') סבורים שיוצאים‬
‫ידי חובה במצוה שנעשית באונס‪ ,‬וראייתם מהמבואר‬ ‫סופו ברצון‬
‫בראש השנה (דף כ"ח עמוד א') שמי שכפו אותו‬
‫פרסיים לאכול מצה יצא ידי חובה‪ ,‬וכן מתבאר‬ ‫אמנם בשו"ת חתם סופר (אורח חיים סימן ר"ב)‬
‫בשו"ת אבני נזר (חלק אורח חיים סימן תקל"ה אות‬ ‫סבר שאין מקיימים מצוה באונס‪ ,‬ולכן הוא פירש‬
‫כ"א) ומדברי הגאון רבי ברוך דב ליבוביץ (ברכת‬ ‫שהסיבה שכאשר הפרסיים כפו אותו לאכול מצה‬
‫שמואל כתובות סימן ו' אות ב')‪ ,‬אבל החתם סופר‬ ‫הוא יצא ידי חובה‪ ,‬אין זאת אלא בגלל שלמרות‬
‫(שו"ת אורח חיים סימן ר"ב) סבור שלא יוצאים ידי‬ ‫שהיה תחילתו באונס אך מאחר ויש לו הנאה‬
‫חובה במצוה שנעשית באונס‪[ ,‬וכן מתבאר מדברי‬ ‫מהאכילה לכן סופו ברצון‪ ,‬וכאשר מצטרף לאונס‬
‫הפוסקים (אורח חיים סימן ר"ד) וכדלהלן עלה ב'‬ ‫רצון אין זה נחשב לאונס‪ ,‬ולכן יוצאים ידי חובה‬
‫אות ג']‪ ,‬והסיבה שמי שכפו אותו לאכול מצה יצא‬
‫ידי חובה‪ ,‬אין זאת אלא שמכיון שיש לו הנאה‬ ‫בקיום המצוה‪.‬‬
‫מהאכילה ממילא הוי סופו לרצון‪ ,‬והמקיים מצוה‬
‫כשתחילתו באונס וסופו לרצון הרי זה כעושה מתוך‬ ‫וכדעת החתם סופר שהעושה מצוה באונס אינו‬
‫יוצא ידי חובה מתבאר גם מדברי הפוסקים באורח‬
‫רצון והסכמה‪.‬‬ ‫חיים (סימן ר"ד) עיין שם בט"ז (ס"ק י"ב) במג"א‬