Page 178 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 178

‫משה‬  ‫'ד גריש ‪' -‬א הלע‬                              ‫מתנת‬  ‫חעק‬

           ‫‪-‬א‪-‬‬

     ‫אכילת מצה בכפיה‬

‫גוים או לסטים לאכול יצא ידי חובתו"‪ ,‬וכן הוא‬        ‫ראש השנה (דף כ"ח עמוד א') "שלחו ליה [רבנן]‬
‫בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תע"ה סעיף ד')‪ ,‬אבל‬     ‫לאבוה דשמואל‪ ,‬כפאו ואכל מצה [מי שאנסוהו לאכול‬
‫במשנה ברורה (ס"ק ל"ד) ציין שרבים מהפוסקים‬          ‫מצה] יצא [קיים את המצוה]‪ ,‬כפאו מאן [מי כפה‬
‫חולקים על הלכה זו‪ ,‬ונימוקם הוא שמאחר וההלכה‬        ‫אותו לאכול את המצה?]‪ ,‬אילימא כפאו שד [אם הוא‬
‫היא שמצות צריכות כונה (שולחן ערוך אורח חיים‬        ‫אכל מצה לאחר שהוא נעשה שוטה בגלל שדים]‪,‬‬
‫סימן ס' סעיף ד') ממילא האוכל מצה בכפיה לא‬          ‫והתניא עתים חלים עתים שוטה [מי שחלק מהזמן‬
‫יצא ידי חובה‪ ,‬ואף בדעת הרמב"ם שפסק שיצא ידי‬        ‫הוא בריא בנפשו וחלק מהזמן הוא שוטה]‪ ,‬כשהוא‬
‫חובתו‪ ,‬צידד המגיד משנה (פרק ו' מהלכות חמץ‬          ‫חלים [כשהוא כאחד האדם] הרי הוא כפקח לכל‬
‫ומצה הלכה ג') שטעות סופר הוא והגירסא הנכונה‬        ‫דבריו‪ ,‬כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו‪[ ,‬ואם‬
‫ברמב"ם היא שהאוכל מצה מחמת כפיה לא יצא ידי‬         ‫כן גם זה שהשתגע מחמת השדים באותה העת דינו‬
‫חובה‪ ,‬ויש שביארו בדעת הרמב"ם שאף שבכלליות‬          ‫כשוטה ואם הוא אכל אז מצה הוא לא יצא ידי חובה‪,‬‬
‫מצוות צריכות כונה‪ ,‬אבל מצות אכילת מצה אינה‬         ‫וממילא אם בהמשך הלילה הוא שב לשפיותו הוא‬
‫צריכה כונה‪ ,‬וזאת שמאחר והוא נהנה בעת האכילה‬        ‫מחויב לחזור ולאכול מצה]‪ ,‬אמר רב אשי שכפאוהו‬
‫לכן אף שלא כיון באכילה לשם מצוה יצא ידי חובה‪.‬‬      ‫פרסיים [שגויים כפו אותו לאכול מצה‪ ,‬ושלחו‬
                                                   ‫לאבוה דשמואל שלמרות זאת הוא קיים באכילה‬
          ‫קיום מצוה באונס‬                          ‫זו את חובתו]‪ ,‬אמר רבא זאת אומרת [מהלכה זאת‬
                                                   ‫ניתן להסיק] התוקע לשיר [לפירוש אחד ברש"י היינו‬
‫אך מוסכם לכל השיטות שלולא הבעייתיות‬                ‫שהתוקע השתמש בשופר ככלי שיר‪ ,‬ולפירוש השני‬
‫שבקיום מצוה ללא כונה‪ ,‬הרי שלכל הדעות מי‬            ‫ברש"י לשיר הכונה בכדי להבריח ממנו את השדים‪,‬‬
‫שכופים אותו לאכול מצה היה מקיים בזה מצוה‪,‬‬          ‫ולשני הפירושים העיקרון הוא שהוא תקע ללא כוונה‬
‫ומחלוקת הראשונים היא רק מחמת העדר כונה‬             ‫לקיים בזה מצוה רק למטרה אחרת] יצא [כי מצות‬
‫לקיים את המצוה‪ ,‬ומוכח מזה שאין כל פגם בכך‬          ‫אינן צריכות כונה‪ ,‬ולכן גם מי שלא עשה את המצוה‬
‫שהמצוה נעשית בהכרח ובכפיה‪ ,‬ומפני כן העושה‬          ‫בכדי לקיים בזה מצוה הוא יצא ידי חובתו‪ ,‬והראיה כי‬
‫מצוה באונס קיים את המצוה‪ ,‬וכן מתבאר מדברי‬          ‫כשהפרסיים כפו אותו לאכול מצה הרי הוא לא אכל‬
‫שו"ת אבני נזר (חלק אורח חיים סימן תקל"ה‬            ‫את המצה בכדי לקיים את המצוה‪ ,‬אלא הוא אכל את‬
‫אות כ"א)‪ ,‬וכן נקט כדבר ברור הגאון רבי ברוך דב‬      ‫המצה רק בגלל שכפו אותו על כך‪ ,‬ולמרות זאת הוא‬
‫ליבוביץ (ברכת שמואל כתובות סימן ו' אות ב')‪ ,‬וכן‬
‫הוא באור שמח (פרק ד' מהלכות ממרים הלכה ג')‪,‬‬             ‫קיים באכילת המצה את מצות אכילת מצה]"‪.‬‬

               ‫ובאמרי בינה (דיני דיינים סימן ט')‪.‬‬

           ‫כפיה על המצוה‬                                     ‫מצוות צריכות כונה‬

‫האור שמח והאמרי בינה ביארו על פי הנחה זו‬           ‫דין זה נפסק ברמב"ם (פרק ו' מהלכות חמץ‬
‫מדוע ניתן לכפות את המסרב לקיים מצות עשה‬            ‫ומצה הלכה ג') "אכל מצה בלא כונה כגון שאנסוהו‬
   173   174   175   176   177   178   179   180   181   182   183