Page 173 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 173
געק משה 'ג גריש ' -ה הלע מתנת
הטבע עושה את שלו שהיה זה ערב לה ,ערבות אינה סותרת אונס ,אפשר
לאנוס אדם לעשות דבר שהוא ערב לו ,ואין זה שני
וכן הוא בפירוש מהרז"ו [להגאון רבי זאב וואלף
איינהארן זצ"ל מהורדנא] למדרש רבה "שמא אינו מצבים סותרים.
רע לך ,שאינך רוצה שיתן לך דבר הנאה שאסרה
תורה ,ועם כל זאת הטבע עושה את שלו ,ומתיקות כפוי לאכול ביום כיפור
הדבש אינו בטל ,וכן בנמשל שההנאה הוא בטבע
ולא בהסכם הרצון ,וכל עיקר התורה על הבחירה וכמו במשל שהציגה האשה לפני רבי לגבי מי
והרצון ולא על הטבע וההנאה" ,כלומר שהאשה שצם ביום הכיפורים ואונסים אותו לאכול שיתכן
טענה לרבי שלא היה לה כל רצון והסכמה והמעשה שהאוכל יהיה ערב עליו אבל האם בגלל זה הוא
כולו היה באונס החלטי ,אלא שהטבע עושה את לא אנוס ,ונמחיש זאת ,יהודי עומד בתפילת נעילה
שלו והיה לה הנאה ,וממילא הנאה כזאת אינה ביום הכיפורים והוא מקדש את השם בסילודין ,גופו
מבטלת מהמעשה את הגדרתו כמעשה של אונס. כאן אך נשמתו נשאת אל על ,ברגעים מרוממים
אלו נפשו דבוקה בעבותות האהבה לבורא ,וכל
כפוי ורוצה מאווייו אך ורק לשאיפות רוחניות נעלות ונשגבות,
לפתע אוחז בו קלגס מרושע כשמיני מתיקה בידו
ואכן גם דברי האחרונים לא כוונו לכגון זאת, ומאיים עליו שבאם הוא לא יאכלם דמו בראשו,
אלא הם התייחסו ליהודי כמו זונדל שחפץ לאכול באינסטינקט טבעי חשקו של היהודי להכריז בקול
את בשר הפיגולים אלא שהיה לו מניעה לכך כי גדול מוכן אני למסור את נשמתי לבוראי ולא אוכל
התורה אסרה זאת עליו ,אך לאחר שהפריץ כפה ביום הכיפורים ,אך במחשבה שניה מבין היהודי
עליו לאכול והותר לו לאכול ממילא הוא אכל שמאחר ואיסור האכילה ביום הכיפורים אינו נמנה
בשמחה את לחמו ,אנוס הוא אך לאונס הסתפח בין שלשת העבירות החמורות שמחוייבים למסור
על כך את הנפש ,לכן הוא מתעשת ,ובצר לו הוא
רצון ,בזה דנו האם זונדל ייחשב לאנוס. נוטל את המעדנים ,וכשדמעות מציפות את עיניו
הוא אוכלם ,ולמרות זאת כשהמעדנים משתחלים
וכגון אשה שלא היתה מזנה מרצון ,אך לאחר בגרונו לאחר כיממה שלא בא אוכל לפיו ,לא
שהיא נאנסה אז בליבה פנימה היתה לה הסכמה ימלט שתהיה לו איזו תחושה של הנאה ,היעלה
ורצון ,בכגון זאת בגלל הרצון שבליבה יש כאן על הדעת שבגין כך יקבע שיהודי זה אינו אנוס,
מעילת מעל בבעל ,ולכן האשה תאסר לבעלה, ודאי שהוא אנוס ,אך שייך שתהיה ערבות גם
וכנגד תובנה זו אין כל ראיה מדברי הירושלמי לאנוס ,ואין בזה כל סתירה ,וכך גם אשה שנאנסה
העוסק באשה שגם לאחר הכפיה איננה מסכימה גם אם האונס היה ערב לה אין בזה סיבה לקבוע
לאנס אלא שהטבע עושה את שלו ולכן יש לה שהיא אינה אנוסה ,היא אנוסה אך האונס היה
בזה ערבות ,וכעין זאת ביאר הגאון רבי יוסף שלום
ערב לה.
אלישיב זצ"ל (הערות כתובות דף נ"א עמוד ב').