Page 173 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫געק‬ ‫משה‬ ‫'ג גריש ‪' -‬ה הלע‬ ‫מתנת‬

‫הטבע עושה את שלו‬ ‫שהיה זה ערב לה‪ ,‬ערבות אינה סותרת אונס‪ ,‬אפשר‬
‫לאנוס אדם לעשות דבר שהוא ערב לו‪ ,‬ואין זה שני‬
‫וכן הוא בפירוש מהרז"ו [להגאון רבי זאב וואלף‬
‫איינהארן זצ"ל מהורדנא] למדרש רבה "שמא אינו‬ ‫מצבים סותרים‪.‬‬
‫רע לך‪ ,‬שאינך רוצה שיתן לך דבר הנאה שאסרה‬
‫תורה‪ ,‬ועם כל זאת הטבע עושה את שלו‪ ,‬ומתיקות‬ ‫כפוי לאכול ביום כיפור‬
‫הדבש אינו בטל‪ ,‬וכן בנמשל שההנאה הוא בטבע‬
‫ולא בהסכם הרצון‪ ,‬וכל עיקר התורה על הבחירה‬ ‫וכמו במשל שהציגה האשה לפני רבי לגבי מי‬
‫והרצון ולא על הטבע וההנאה"‪ ,‬כלומר שהאשה‬ ‫שצם ביום הכיפורים ואונסים אותו לאכול שיתכן‬
‫טענה לרבי שלא היה לה כל רצון והסכמה והמעשה‬ ‫שהאוכל יהיה ערב עליו אבל האם בגלל זה הוא‬
‫כולו היה באונס החלטי‪ ,‬אלא שהטבע עושה את‬ ‫לא אנוס‪ ,‬ונמחיש זאת‪ ,‬יהודי עומד בתפילת נעילה‬
‫שלו והיה לה הנאה‪ ,‬וממילא הנאה כזאת אינה‬ ‫ביום הכיפורים והוא מקדש את השם בסילודין‪ ,‬גופו‬
‫מבטלת מהמעשה את הגדרתו כמעשה של אונס‪.‬‬ ‫כאן אך נשמתו נשאת אל על‪ ,‬ברגעים מרוממים‬
‫אלו נפשו דבוקה בעבותות האהבה לבורא‪ ,‬וכל‬
‫כפוי ורוצה‬ ‫מאווייו אך ורק לשאיפות רוחניות נעלות ונשגבות‪,‬‬
‫לפתע אוחז בו קלגס מרושע כשמיני מתיקה בידו‬
‫ואכן גם דברי האחרונים לא כוונו לכגון זאת‪,‬‬ ‫ומאיים עליו שבאם הוא לא יאכלם דמו בראשו‪,‬‬
‫אלא הם התייחסו ליהודי כמו זונדל שחפץ לאכול‬ ‫באינסטינקט טבעי חשקו של היהודי להכריז בקול‬
‫את בשר הפיגולים אלא שהיה לו מניעה לכך כי‬ ‫גדול מוכן אני למסור את נשמתי לבוראי ולא אוכל‬
‫התורה אסרה זאת עליו‪ ,‬אך לאחר שהפריץ כפה‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬אך במחשבה שניה מבין היהודי‬
‫עליו לאכול והותר לו לאכול ממילא הוא אכל‬ ‫שמאחר ואיסור האכילה ביום הכיפורים אינו נמנה‬
‫בשמחה את לחמו‪ ,‬אנוס הוא אך לאונס הסתפח‬ ‫בין שלשת העבירות החמורות שמחוייבים למסור‬
‫על כך את הנפש‪ ,‬לכן הוא מתעשת‪ ,‬ובצר לו הוא‬
‫רצון‪ ,‬בזה דנו האם זונדל ייחשב לאנוס‪.‬‬ ‫נוטל את המעדנים‪ ,‬וכשדמעות מציפות את עיניו‬
‫הוא אוכלם‪ ,‬ולמרות זאת כשהמעדנים משתחלים‬
‫וכגון אשה שלא היתה מזנה מרצון‪ ,‬אך לאחר‬ ‫בגרונו לאחר כיממה שלא בא אוכל לפיו‪ ,‬לא‬
‫שהיא נאנסה אז בליבה פנימה היתה לה הסכמה‬ ‫ימלט שתהיה לו איזו תחושה של הנאה‪ ,‬היעלה‬
‫ורצון‪ ,‬בכגון זאת בגלל הרצון שבליבה יש כאן‬ ‫על הדעת שבגין כך יקבע שיהודי זה אינו אנוס‪,‬‬
‫מעילת מעל בבעל‪ ,‬ולכן האשה תאסר לבעלה‪,‬‬ ‫ודאי שהוא אנוס‪ ,‬אך שייך שתהיה ערבות גם‬
‫וכנגד תובנה זו אין כל ראיה מדברי הירושלמי‬ ‫לאנוס‪ ,‬ואין בזה כל סתירה‪ ,‬וכך גם אשה שנאנסה‬
‫העוסק באשה שגם לאחר הכפיה איננה מסכימה‬ ‫גם אם האונס היה ערב לה אין בזה סיבה לקבוע‬
‫לאנס אלא שהטבע עושה את שלו ולכן יש לה‬ ‫שהיא אינה אנוסה‪ ,‬היא אנוסה אך האונס היה‬
‫בזה ערבות‪ ,‬וכעין זאת ביאר הגאון רבי יוסף שלום‬
‫ערב לה‪.‬‬
‫אלישיב זצ"ל (הערות כתובות דף נ"א עמוד ב')‪.‬‬