Page 168 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ג גריש ‪' -‬ג הלע‬ ‫מתנת‬ ‫חסק‬

‫האם העשיה היתה באונס או ברצון‪ ,‬ומכיון שישנם‬ ‫אם כן כוונת הלב אינה המכרעת האם העשיה היתה‬
‫כמה פסקי דין בדיני ממונות שתלויים בשאלה האם‬ ‫באונס או ברצון‪ ,‬אלא אדרבה המכריע בזה הוא האם‬
‫המעשה נעשה באונס או ברצון‪ ,‬אם כן כיצד יהיה‬ ‫היה על העשיה אילוץ חיצוני שכפה והכריח לעבור‬
‫את העבירה‪ ,‬ואין שום משמעות למה שמתחולל‬
‫ניתן להכריע זאת‪.‬‬ ‫בלב‪ ,‬ומכך שהרשב"א העניק לכוונת הלב חשיבות‬
‫מכרעת לקביעה האם העשיה היתה באונס או‬
‫וכגון אשת כהן שזינתה למרות שהיא אסורה‬ ‫ברצון‪ ,‬בהכרח שגם מי שהוא כפוי ומוכרח ואין לו‬
‫לבעלה בין אם היא נאנסה ובין אם היא התפתתה‪,‬‬ ‫כל אופציה להימלט‪ ,‬אבל כל עוד בלב פנימה הוא‬
‫אבל לגבי הזכות לתבוע מבעלה את חוב הכתובה‬ ‫שמח ומרוצה מהאונס שנכפה עליו אין הוא בכלל‬
‫יש בזה הפרש‪ ,‬כי אם היא זינתה מרצון אין לה כל‬
‫זכות לדרוש את פריעת חוב הכתובה‪ ,‬ואילו אם היא‬ ‫אנוס‪.‬‬
‫נאנסה היא זכאית לקבל את חוב הכתובה‪ ,‬וכמבואר‬
‫בנדרים (דף צ"א עמוד א')‪ ,‬ולדברי הרשב"א‬ ‫אשה לבעלה‬
‫שהאונס והרצון עיקרם בלב‪ ,‬הרי רק האשה עצמה‬
‫יודעת מה היה בליבה‪ ,‬ובדיני ממונות היא לא‬ ‫אך למבואר (בעלה א') אין להקיש וללמוד‬
‫נאמנת‪ ,‬ואם כן מי יכריע לנו האם היא התפתתה‬ ‫מדברי הרשב"א לכלל דיני התורה‪ ,‬כי יתכן שלמרות‬
‫שלגבי שאר דיני התורה אונס ורצון יחדיו בכלל אונס‬
‫או שהיא נאנסה‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬אבל אשה שנאנסה תהיה אסורה לבעלה באם‬

‫לאוסרה על בעלה‬ ‫נלווה לאונס גם רצון והסכמה‪.‬‬

‫והכריח מזה העונג יום טוב שקביעתו של‬ ‫דיני ממונות‬
‫הרשב"א שהאונס והרצון עיקרם בלב נאמרו רק‬
‫ביחס להמשך חיי הנישואין שהוא נידון של איסור‬ ‫ואדרבה העונג יום טוב הוכיח שדברי הרשב"א‬
‫והיתר‪ ,‬וביחס לזה אכן האשה תהיה נאמנת לומר אם‬ ‫נסובו רק ביחס להמשך חיי הנישואין‪ ,‬ולא לגבי שאר‬
‫היא התפתתה או שהיא נאנסה‪ ,‬אבל ביחס לשאר‬ ‫דיני התורה‪ ,‬כי הרי לדברי הרשב"א שהלב הוא המדד‬
‫דיני התורה‪ ,‬וכגון ביחס לזכויות הממון של אשת כהן‬ ‫לקביעה האם המעשה היה באונס או ברצון‪ ,‬והרי על‬
‫שזינתה‪ ,‬בזה כל שאנסו אותה גם אם התלווה לזה‬ ‫זאת רק הוא עצמו יכול להעיד ולא אף אדם אחר‪,‬‬
‫הסכמה ורצון הרי היא בכלל אנוסה‪ ,‬וממילא היא‬ ‫כי האדם יראה לעינים‪ ,‬ורק העושה יודע אם בליבו‬
‫תהיה זכאית לתבוע מבעלה את פרעון חוב הכתובה‪,‬‬ ‫פנימה הוא התרצה‪ ,‬והרי אופציה זאת שהעושה‬
‫ולכן די בזה שעדים יעידו שהיא היתה אנוסה‪ ,‬כי גם‬ ‫יעיד על עצמו שייכת רק כשלפנינו נידון של איסור‬
‫אם בלב פנימה היא התרצתה עדיין בכלל אנוסה‬ ‫והיתר‪ ,‬אבל לגבי דיני ממונות אין בעל הדין נאמן‪,‬‬
‫ואם כן ביחס לדיני ממונות אין כל אפשרות להכריע‬
‫היא‪.‬‬