Page 164 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ג גריש ‪' -‬א הלע‬ ‫מתנת‬ ‫דסק‬

‫וזאת למרות שגם הפרוצות היו מוכרחות להיבעל‬ ‫בימי רביעי הם היו מפעילים מערכות פיקוח לוודא‬
‫להגמון ולא היתה להן כל אפשרות לחמוק מהגזירה‪,‬‬ ‫שאכן כל בתולה שנישאת תקדים להיבעל להגמון]‪,‬‬
‫אלא שמאחר והתלווה להכרח והכפיה גם רצון‪,‬‬ ‫האי סכנה‪ ,‬אונס הוא [הגמרא מתמיה דאם החשש‬
‫מפני זאת הם לא נכללו בהיתר להיבעל להגמון‪ ,‬הרי‬ ‫היה רק שהאשה תאלץ להיבעל להגמון אם כן מדוע‬
‫שכאשר מזדמנים יחדיו אונס ורצון אין פטור של‬ ‫הברייתא הגדירה זו כשעת הסכנה‪ ,‬והרי אין זאת‬
‫אלא שהן היו נאלצות לעבור עבירה באונס]‪ ,‬משום‬
‫אונס‪.‬‬ ‫דאיכא צנועות דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיין לידי‬
‫סכנה [אף שמצד הדין היה מותר לנשים להיבעל‬
‫נאסרת לבעלה‬ ‫להגמון‪ ,‬כי הרי הן היו אנוסות‪ ,‬למרות זאת היו נשים‬
‫צנועות שלא הסכימו להיבעל להגמון‪ ,‬ונשים הללו‬
‫אך לפי פירושו של רש"י בסוגיא המסקנה העולה‬
‫תהייה להיפך‪ ,‬כי אשת איש שמזנה מלבד שעוברת‬ ‫היו בסכנה מחמת סירובן להיבעל להגמון]"‪.‬‬
‫בזה על איסור תורה‪ ,‬גם נאסר עליה להמשיך לחיות‬
‫עם בעלה‪ ,‬אבל הנבעלת באונס מלבד זאת שאין בה‬ ‫"ולידרוש להו דאונס שרי [מקשה הגמרא‬
‫עון וכמו שאמרה תורה "ולנערה לא תעשה דבר"‪,‬‬ ‫שיש אפשרות למנוע את הסכנה על ידי שיפרסמו‬
‫היא גם לא נאסרת להמשיך לחיות עם בעלה‪[ ,‬פרט‬ ‫ברבים את ההלכה שמותר לנשים להיבעל להגמון]‪,‬‬
‫לאשת כהן שנאסרת על בעלה גם אם היא נבעלה‬ ‫איכא פרוצות [היו נשים פרוצות שהתרצו להיבעל‬
‫באונס]‪ ,‬ובביאור תירוץ הגמרא שבגלל הפרוצות‬ ‫להגמון‪ ,‬וממילא הנשים הללו לא היו אנוסות‪ ,‬כי הן‬
‫לא היה אפשרות להפיץ ברבים את ההוראה שאין‬ ‫לא נבעלו באונס אלא מתוך רצון]‪ ,‬ואיכא נמי כהנות‬
‫לבתולות איסור להיבעל כי אנוסות הן‪ ,‬פירש רש"י‬ ‫[וגם לכהנות לא היה עוזר ההיתר להיבעל להגמון‬
‫(ד"ה איכא פרוצות) "דאי מקילינן להו [שאם‬ ‫כי הרי אשת כהן שזינתה נאסרת לבעלה למרות‬
‫נפרסם פסק הלכתי שאין מניעה להיבעל באונס]‬ ‫שהיא נבעלה באונס]‪ ,‬וליעקריה [מקשה הגמרא‬
‫עבדי ברצון [יש לחוש שהפרוצות יעשו כן ברצון]‬ ‫אם כן מדוע החכמים רק לא מיחו באלו שלא נישאו‬
‫ונאסרות על בעליהן [וכתוצאה מכך הן תאסרנה‬ ‫ביום רביעי‪ ,‬היה להם לחכמים לבטל את התקנה‬
‫להמשיך לחיות עם הבעלים שלהן]"‪ ,‬הרי שרש"י‬ ‫שבתולה נישאת ליום הרביעי]‪ ,‬גזירה עבידא דבטלא‬
‫לא פירש את תירוץ הגמרא ביחס לעבירה‪ ,‬אלא רק‬ ‫[הגזירה עתידה להתבטל] ותקנתא דרבנן מקמי‬
‫ביחס לנידון האם מותר לה להמשיך בחיי הנישואין‪,‬‬ ‫גזירה לא עקרינן [ולכן לא עקרו את תקנת חכמים‬
‫ועל זה כתב רש"י שמכיון שהם נבעלות ברצון לכן‬ ‫מחמת הגזירה‪ ,‬כי הגזירה זמנית‪ ,‬ואילו תקנות‬
‫יהיה אסור להן להמשיך לחיות עם הבעלים שלהן‪.‬‬
‫חכמים נצחיות]"‪.‬‬
‫אין בה עוון‬
‫אונס ורצון כאחת‬
‫וביאר ההפלאה (כתובות דף ג' עמוד ב') שרש"י‬
‫סובר שהנימוק לאי פרסום פסק ההלכה בגלל‬ ‫מסוגיא זו עולה באופן ברור שאונס ורצון כאחת‬
‫הפרוצות שמזנות מרצון‪ ,‬אינו נכון ביחס לעבירה‪,‬‬ ‫אינו מוגדר כאונס‪ ,‬כי הרי הגמרא מנמקת את הטעם‬
‫כי אף שהן עושות זאת מרצון הרי הם גם אנוסות‪,‬‬ ‫שחכמים לא פרסמו את ההלכה שמותר לבתולות‬
‫ומכיון שהם גם אנוסות לכן אין כל משמעות לכך‬ ‫להיבעל להגמון שאונס אותן‪ ,‬כי פסק זה לא היה‬
‫שמתלווה לאונס גם הסכמה ורצון‪ ,‬ולכן רש"י פירש‬ ‫רלוונטי ביחס לפרוצות שהתרצו להיבעל להגמון‪,‬‬