Page 161 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 161
אסק משה 'ב גריש ' -ט הלע מתנת
על כך ,וכתב החזון איש שאין ללמוד מכאן לשאר אסור לו לרדות את הפת קודם שתאפה[ ,וחזר
דיני התורה( ,עלה ז') החלקת יואב ופירש ששם אין פטור אונס כי הוא
הביא על עצמו את האונס והוא עדיין עומד במרדו],
להלכה אבל מדברי תוספות ישנים שם מוכח שגם האופה
במזיד היה פטור אם היה אסור לו לרדות ,ובהכרח
ההפלאה (כתובות דף ג' עמוד ב') והחתם סופר
(כתובות דף נ"א עמוד ב') ,הגאון ר' שלמה איגר זצ"ל שאונס ורצון יחדיו נכלל בפטור אונס( ,עלה ח').
(כתבים סימן א') ,והחלקת יואב (דיני אונס ענף ב'),
קישרו את הנידון האם יש פטור אונס כשהצטרף לכאורה בנידון זה נחלק הרמב"ם (פרק א'
לאונס רצון למחלוקתם של רבי יהודה ורבי שמעון מהלכות איסורי ביאה הלכה ט') עם הרמב"ן (יבמות
(פסחים דף כ"ה עמוד ב') לגבי אי אפשר וקא מכוין, דף נ"ג עמוד ב' ,ובמלחמות סנהדרין דף י"ז עמוד ב'
ולפי זה מאחר והלכה כרבי שמעון שאי אפשר וקא מדפי הרי"ף) ורבינו יונה (סנהדרין דף ע"ד עמוד ב')
מכוין אסור ,ממילא לא יהיה פטור אונס אם הצטרף לגבי מי שאנסו אותו לבעול אם הוא חייב מיתה כי
לזה רצון ,וכן סבור הבית הלוי (שמות ב' כ"ה) ,וכן מאחר ואין קישוי אלא לדעת אם כן בהכרח שהצטרף
היא הכרעת החזון איש (יורה דעה סימן ס"ח ס"ק לאונס רצון ,וביאר החלקת יואב שאף הרמב"ן ורבינו
יונה שפטרו אין זאת אלא מחמת שהבועל היה אנוס
ב'). אף על הרצון ,אבל הרמב"ם סבור שמכיון שהבעילה
היתה מרצון ,והאונס היה רק העילה להתרצות ,לכן
וכן מוכח מדברי הרמב"ם (פרק א' מהלכות הוא אינו נחשב לאנוס על הבעילה אלא הבעילה
איסורי ביאה הלכה ט') שפסק שמי שבעל מחמת היתה מרצון ,ואף שלאחר שהוא הקשה עצמו מדעת
שאנסו אותו לבעול חייב מיתה כי אין קישוי אלא על הבעילה הוא היה גם אנוס ,אך אונס שמתלוה אליו
לדעת ,ובהכרח שלמרות שהוא גם אנוס אין בזה רצון אינו בכלל אונס (שו"ת רדב"ז לשונות הרמב"ם
פטור אונס ,חלקת יואב (דיני אונס ענף ב') ,קובץ הלכות דעות פרק ד' הלכה י"ט) ,ויתכן שמאחר וללא
הערות (סימן מ"ט אות ד') ,והתבאר שיתכן שבאופן הרצון לא היה שייך לאנוס אותו ,לכן אין זה כלל אונס
כזה מאחר ולולא זה שהוא הקשה עצמו מדעת לא אלא הוא אנס את עצמו (אור גדול פרק ה' מהלכות
היה שייך לאנוס אותו ממילא הוא אנס את עצמו
יסודי התורה הלכה ד')( ,עלה ג').
(אור גדול).
לגבי שגגות שיטת רש"י שאין דין שוגג למי
אמנם הבית יעקב (כתובות דף נ"א עמוד ב') שאף ללא השגגה הוא היה עובר על האיסור,
סבור שאף באופן שהצטרף רצון לאונס הוי בכלל ובתוספות מבואר שאף מי ששמח בכך שהוא שגג
אינו בכלל שוגג ,וכתב העונג יום טוב שאין להוכיח
אונס ,וכן הסיק העונג יום טוב (סימן קס"ח).
משוגג לאונס( ,עלה ו').
ההפלאה (כתובות דף נ"א עמוד ב') ,החתם
סופר (כתובות דף נ"א עמוד ב' ובשו"ת אורח חיים החזון איש (יורה דעה סימן ס"ח ס"ק ב') הוכיח
סימן ר"ב) ,ורבי שלמה איגר (כתבים סימן א') מעבודה זרה (דף נ"ד עמוד א') שמומר שעבד
למרות שהם סבורים שאונס ורצון לא הוי בכלל עבודה זרה בשעת הגזירה איננו כאנוס בגלל שהוא
אונס ,אבל הם כתבו שפשוט שבאופן כזה לא עשה זאת מרצון ,וזאת למרות שהוא גם היה אנוס
יענשו ,כי סוף דבר הוא הוכרח לעשות זאת ,והחתם
