Page 158 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ט הלע‬ ‫מתנת‬ ‫חנק‬

‫שאנסו אותו לאכול תרומה יהיה פטור הן ממיתה‬ ‫הוא יפטר מעונש‪ ,‬ולכאורה מחלוקתם היא בנידון‬
‫והן מתשלומים‪ ,‬ונימקו זאת התוספות "דאנן‬ ‫האם אונס שמתלוה אליו רצון הוי בכלל אונס‪.‬‬
‫סהדי דלא ניחא ליה באכילת איסור [ברור לנו שזה‬
‫שתחבו לפיו את התרומה לא היה מרוצה מכך‪,‬‬ ‫וביאר החלקת יואב (דיני אונס ענף ב')‪ ,‬שיתכן‬
‫כי הוא לא רצה לאכול מאכל שאסור לו לאכלו]"‪,‬‬ ‫שעקרונית גם הרמב"ן ורבינו יונה סבורים שאין‬
‫והקשה הגאון רבי אהרן יהודה ליב שטיינמן זצ"ל‬ ‫פטור אונס כשמתלוה לאונס רצון‪ ,‬אך כאן מאחר‬
‫מנין לתוספות שהאוכל לא היה מרוצה מהאכילה‪,‬‬ ‫והוא אנוס גם על הרצון לכן הוא יפטר‪ ,‬אבל הרמב"ם‬
‫והרי כיון שהוא אנוס אין כל מניעה שהוא יתרצה‬ ‫סבור שמכיון שהבעילה היתה מרצון‪ ,‬והאונס היה‬
‫לאכול‪ ,‬ובהכרח שאין פטור אונס אם התלוה לאונס‬ ‫רק העילה להתרצות‪ ,‬לכן הוא אינו נחשב לאנוס על‬

‫גם רצון‪.‬‬ ‫הבעילה אלא הבעילה היתה מרצון‪.‬‬

‫ועוד מוכח כן מכך שהתוספות נימקו שהסיבה‬ ‫הגאון רבי ברוך דב ליבוביץ זצ"ל והגאון רבי‬
‫שהנאנס לאכול פטור ממיתה בגלל שהוא לא היה‬ ‫אלחנן וסרמן הי"ד סבורים שהסיבה שהרמב"ם‬
‫מרוצה מהאכילה‪ ,‬הרי שאילו הוא היה מרוצה‬ ‫וסיעתו נקטו שאין כאן פטור אונס‪ ,‬כיון שחכמינו‬
‫מהאכילה הוא היה מתחייב על כך מיתה בידי שמים‪,‬‬ ‫גילו לנו שכן הוא חוק הטבע שבהכרח שגם ללא‬
‫וזאת למרות שהוא היה אנוס על האכילה‪ ,‬ובהכרח‬ ‫הכפיה הוא היה מתרצה כי אין קישוי אלא לדעת‬
‫ולא שייך לאנוס אדם לבעול אם הוא לא היה עושה‬
‫שאונס שהצטרף אליו רצון אינו בכלל פטור אנוס‪.‬‬
‫כן אף ללא האונס‪.‬‬
‫עלה ה' ‪ -‬גט מעושה‬
‫עוד ביארנו שאף אם נסבור שאין הכרח‬
‫בעלה ה' הארכנו אודות דברי הרמב"ם‬ ‫שהבועל התרצה גם לולא הכפיה‪ ,‬אך מכיון שאין‬
‫המפורסמים (פרק ב' מהלכות גירושין הלכה כ')‬ ‫אפשרות לכוף לבעול‪ ,‬אם כן בהכרח שהיה לו רצון‬
‫לגבי גט שניתן בכפיית בית דין שהגט כשר‪" ,‬שאין‬ ‫גם ללא הכפיה אלא שמחמת האיסור הוא נמנע‬
‫אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר‬ ‫מכך‪ ,‬ומאחר וללא רצונו לא היה שייך להחטיאו‪,‬‬
‫שאינו מחוייב מן התורה לעשותו‪ ,‬כגון מי שהוכה עד‬
‫שמכר או נתן‪ ,‬אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה‪,‬‬ ‫לכן סבורים הרמב"ם וסיעתו שאין לו פטור אונס‪.‬‬
‫או לעשות עבירה‪ ,‬והוכה עד שעשה דבר שחייב‬
‫לעשותו‪ ,‬או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו‪ ,‬אין‬ ‫ואף שלאחר שהוא הקשה עצמו מדעת על‬
‫זה אנוס ממנו‪ ,‬אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה‪,‬‬ ‫הבעילה הוא היה גם אנוס‪ ,‬אך אונס שמתלוה אליו‬
‫לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות‬ ‫רצון אינו בכלל אונס (שו"ת רדב"ז לשונות הרמב"ם‬
‫מישראל‪ ,‬רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן‬ ‫הלכות דעות פרק ד' הלכה י"ט)‪ ,‬ויתכן שמאחר‬
‫העבירות‪ ,‬ויצרו הוא שתקפו‪ ,‬וכיון שהוכה עד שתשש‬ ‫וללא הרצון לא היה שייך לאנוס אותו‪ ,‬לכן אין זה‬
‫יצרו ואמר רוצה אני‪ ,‬כבר גרש לרצונו"‪ ,‬הרי שלמרות‬ ‫כלל אונס אלא הוא אנס את עצמו (אור גדול פרק ה'‬
‫שבית דין כפו אותו לגרש וממילא הוא אנוס ליתן‬
‫גט‪ ,‬אך כיון שהוא גם התרצה לגרש אין זה בכלל‬ ‫מהלכות יסודי התורה הלכה ד')‪.‬‬

‫אונס‪ ,‬הרי שאונס ורצון יחדיו לא הוי אונס‪.‬‬ ‫עלה ד' ‪ -‬התרצות לאכילת איסור‬

‫בעלה ד' הובאו דברי התוספות (כתובות דף ל'‬
‫עמוד ב' ד"ה ואי דלא) שכתבו בשם ריצב"א שמי‬