Page 156 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ט הלע‬ ‫מתנת‬ ‫ונק‬

‫החטא היה מה שאזיל בתר ישרותיה דעיניו ולא קיים‬ ‫שמשון הלך אחר עיניו‬
‫המצוה לשמו יתברך"‪.‬‬
‫במשנה (סוטה דף ט' עמוד ב') "שמשון הלך‬
‫השפת אמת מדייק מלשון הפסוק שרק אביו‬ ‫אחר עיניו‪ ,‬לפיכך נקרו פלישתים את עיניו‪ ,‬שנאמר‬
‫ואמו של שמשון לא ידעו כי מה' הוא‪ ,‬אבל שמשון‬ ‫ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו" מידה כנגד‬
‫עצמו נאמר לו בנבואה להתחתן עמה‪ ,‬ולמרות זאת‬ ‫מידה‪ ,‬מאחר והחטא של שמשון היה שהוא נמשך‬
‫הוא נענש כי לציווי הבורא הצטרף גם הרצון‪ ,‬ולפי‬ ‫אחר עיניו‪ ,‬לכן הוא נענש בכך שהפלישתים ניקרו‬
‫השפת אמת מבואר כאן בגמרא שגם מי שהצטוה‬ ‫את עיניו‪ ,‬ומבארת הגמרא "תנו רבנן שמשון בעיניו‬
‫בנבואה לעשות עבירה מסוימת אם הוא יעשה את‬ ‫מרד‪ ,‬שנאמר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי‬
‫זה מחמת חשקו הטבעי ולא בגלל שכך הוא הצטוה‪,‬‬ ‫כי היא ישרה בעיני‪ ,‬לפיכך נקרו פלישתים את עיניו‪,‬‬
‫הוא יענש על כך‪ ,‬וזאת למרות שכאשר הוא מצווה‬ ‫שנאמר ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו‪ ,‬איני‬
‫על כך בנבואה הוא מחוייב לעשות זאת‪ ,‬ואין לך‬ ‫והכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא [ומכיון שכך‬
‫אונס גדול מזה‪ ,‬אלא בהכרח שמכיון שהצטרף רצון‬ ‫הוא רצון הבורא אם כן אין זה נכון ששמשון מרד‬
‫בעיניו]‪ ,‬כי אזל מיהא בתר ישרותיה אזל [כששמשון‬
‫לאונס ממילא אין זה בכלל אונס‪.‬‬ ‫התחתן עמה לא היה זה בגלל שכך היה רצון‬
‫הבורא‪ ,‬אלא הוא עשה זאת כי הוא חפץ להתחתן‬
‫בספר לב אהרן (להגאון רבי אהרן אבן חיים‪,‬‬ ‫עמה]"‪ ,‬הרי שאף ששמשון עשה מה שנגזר משמים‬
‫בעל הקרבן אהרן‪ ,‬שופטים י"ד סימן נ"ד אות ה')‬ ‫שיעשה‪ ,‬אך כיון שהוא לא עשה כן מחמת שכך‬
‫מפרש הטעם ששמשון נענש רק על מה שישרה‬ ‫גזר הבורא‪ ,‬אלא מחפצו הוא עשה זאת לכן הוא‬
‫בעיניו ולא על עצם הנישואין עמה‪ ,‬ומוכיח מזה‬ ‫נענש על כך‪ ,‬וזה כמבואר שמכיון שלאונס וההכרח‬
‫ששמשון לא חטא כלל במה שנשאה‪ ,‬וכמו שמצינו‬
‫לגבי יעל שגדולה עבירה לשמה‪ ,‬ואף הוא היה דבק‬ ‫הצטרף החפץ והרצון ממילא אין זה בכלל אונס‪.‬‬
‫בה'‪ ,‬והראיה לכך שנענש רק בעיניו ולא שאר גופו‪,‬‬
‫כי לא חטא בלב חומד רק בעיניו‪ ,‬שהיה חסר עצת‬ ‫מצווה ועושה‬
‫השכל‪ ,‬שלא התייעץ עם שכלו אם יש לו היתר‬
‫ליהנות ממה שהעין רואה על אף שהיה מחוייב‬ ‫בשפת אמת (סוטה דף ט' עמוד ב') כתב "נראה‬
‫על המעשה כדי לנקום נקמת ה' בפלשתים‪[ .‬וראה‬ ‫לעניות דעתי‪ ,‬כיון דכתיב (שופטים י"ד ד') ואביו ואמו‬
‫לא ידעו‪ ,‬משמע ששמשון ידע כי מה' הוא‪ ,‬שהרי כבר‬
‫במוסגר על "תבורך מנשים יעל"]‪.‬‬ ‫החל רוח ה' לפעמו‪ ,‬ובוודאי עשה על פי הדיבור‪ ,‬וכל‬

‫סוף דבר‬

‫פתחנו את השריג עם זונדל ובערל שאולצו על ידי הפריץ לגעל את נשמתם במאכלות‬
‫אסורות‪ ,‬בערל כבר גמר בליבו לאכול עוד בטרם הוא אולץ על כך‪ ,‬כך שהאכילה היתה אצלו‬
‫מרצון‪ ,‬אבל מתברר שגם אילו הוא לא היה רוצה הוא היה מוכרח לאכול בגלל איומי הפריץ‪,‬‬
‫לעומתו זונדל כלל לא העלה על ליבו לעבור בשאט נפש ולאכול מאכלות אסורות‪ ,‬אבל‬
‫כאשר לאחר יום מפרך הוא נכפה על כך הוא שמח בזה‪ ,‬האם הם יהנו מפטור אונס ולא‬

‫יענשו על האכילה‪.‬‬