Page 157 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫זנק‬ ‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ט הלע‬ ‫מתנת‬

‫שפטור אונס הוא מחמת העדר יחס בין העושה‬ ‫עלה א' ‪ -‬שורש הספק‬
‫לנעשה‪ ,‬ואם כן בהתאמה למה שביארו האחרונים‬
‫ששורש הנידון בסוגית אי אפשר וקא מכוין הוא‬ ‫בעלה א' ביארנו את שורש הספק‪ ,‬והתבאר‬
‫שאלת היחס בין העושה למעשה‪ ,‬ממילא בסיס‬ ‫שישנם ב' גישות להבנת פטור אונס; א‪ .‬שיטת‬
‫הנידון בשתי הסוגיות אחד הוא‪[ ,‬וכנראה שמפני כן‬ ‫הרמב"ם שהתורה לא הענישה על מעשה הנעשה‬
‫רבים מהאחרונים קשרו בין הסוגיות‪ ,‬יעוין הפלאה‬ ‫באונס‪ ,‬ב‪ .‬האחרונים ביארו שמעשה הנעשה באונס‬
‫(כתובות דף ג' עמוד ב') חתם סופר (כתובות דף‬ ‫כלל לא מתייחס לעושה‪ ,‬טענו שאם נאמר שפטור‬
‫נ"א עמוד ב')‪ ,‬הגאון ר' שלמה איגר זצ"ל (כתבים‬ ‫אונס הינו פטור מהענשה אם כן פטור זה שייך רק‬
‫סימן א')‪ ,‬חלקת יואב (דיני אונס ענף ב')‪ ,‬וברכת‬ ‫באונס לבד ללא רצון‪ ,‬אבל אם גדר הפטור של אונס‬
‫שמואל (כתובות סימן ז' אות ו')]‪ ,‬ומאחר וההלכה‬ ‫הוא שהתורה קבעה שמעשה הנעשה מתוך אונס‬
‫היא כרבי שמעון שאי אפשר וקא מכוין אסור‪ ,‬הוא‬ ‫אינו מתייחס לעושה‪ ,‬אם כן פטור אונס יהיה שייך‬
‫הדין שלא יהיה פטור אונס אם נלוה לאונס גם רצון‪,‬‬
‫אבל אם אונס הוי רק פטור מעונשים‪ ,‬אם כן אין‬ ‫גם כאשר התלוה לאונס הסכמה‪.‬‬
‫כל דמיון בין סוגית אי אפשר וקא מכוין [שאיננה‬
‫עוסקת בפטור אונס] ובין הנידון אודות העושה‬ ‫אמנם יתכן שרצון והסכמה המתלוים לאונס אין‬
‫באונס ורצון יחדיו‪ ,‬וממילא אין לפשוט ספק זה‬ ‫להם כל משמעות‪ ,‬וממילא מעשה הנעשה באונס‬
‫ורצון הרי הוא ממש כמעשה הנעשה מתוך אונס‬
‫מסוגית אי אפשר וקא מכוין‪.‬‬ ‫והכרח‪ ,‬ולכל השיטות יהיה בזה פטור אונס‪ ,‬אך כל‬
‫זאת בהסתייגות שהמניע לעשיה היה האונס‪ ,‬אלא‬
‫עלה ג' ‪ -‬חיוב מיתה על עבירה באונס‬ ‫שהתלוה לאונס גם הסכמה‪ ,‬וכמו זונדל שכלל לא‬
‫העלה על דעתו לגעל את נשמתו בבשר הפיגולים‪,‬‬
‫בעלה ג' הצגנו מחלוקת ראשונים לגבי מי שאנסו‬ ‫אלא שלאחר שהפריץ כפה עליו את האכילה הוא‬
‫אותו לבעול‪ ,‬שיטת הרמב"ם (פרק א' מהלכות‬ ‫היה מרוצה מזה‪ ,‬אך אם המניע לעשיה היה הרצון‬
‫איסורי ביאה הלכה ט')‪ ,‬השאילתות (פרשת וארא‬ ‫אלא שהתלוה לזה גם אונס וכמו בערל שכבר‬
‫שאילתא מ"ב‪ ,‬הובא בתוספות ביומא דף פ"ב עמוד‬ ‫הביע הסכמה לאכול מהבשר הטרף‪ ,‬אלא שלפני‬
‫ב')‪ ,‬ובעל הלכות גדולות (הובא ברמב"ן במלחמות‬ ‫שהספיק לממש את מחשבתו האכילה נכפתה עליו‬
‫סנהדרין דף י"ז עמוד ב' מדפי הרי"ף)‪ ,‬שמי שאנסו‬ ‫על ידי הפריץ‪ ,‬בכגון זאת לא יהיה פטור אונס‪ ,‬כי‬
‫אותו לבעול אין לו פטור אונס‪ ,‬אבל הרמב"ן (יבמות‬ ‫הרצון לא התלוה לאונס אלא הרצון הוא היה המניע‬
‫דף נ"ג עמוד ב'‪ ,‬ובמלחמות סנהדרין דף י"ז עמוד‬
‫ב' מדפי הרי"ף) ורבינו יונה (סנהדרין דף ע"ד עמוד‬ ‫לאכילה‪.‬‬
‫ב') סבורים שיש לו פטור אונס‪ ,‬וביארו האחרונים‬
‫שהרמב"ם ושיטתו סבורים שמאחר ומבואר‬ ‫עלה ב' ‪ -‬אי אפשר וקא מכוין‬
‫ביבמות (דף נ"ג עמוד ב') שאין אונס לערוה כי אין‬
‫קישוי אלא לדעת‪ ,‬אם כן בהכרח שמלבד האונס‬ ‫בעלה ב' דנו האם יש זיקה בין הנידון אודות‬
‫היה לבועל גם רצון‪ ,‬ולכן אין לו פטור אונס‪ ,‬אבל‬ ‫העושה באונס ורצון יחדיו לסוגיית אי אפשר‬
‫הרמב"ן ורבינו יונה חולקים והם סבורים שלמרות‬ ‫וקא מכוין (פסחים כ"ה עמוד ב')‪ ,‬הוכחנו שאי‬
‫שהוא גם התרצה אך מכיון שהוא היה אנוס לכן‬ ‫אפשר הוא היתר רחב יותר מאונס ואף באופנים‬
‫שהעושה אינו אנוס אך הוא בכלל ההיתר של אי‬
‫אפשר‪ ,‬עם זאת יש זיקה בין הנידונים באם נסבור‬