Page 159 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫טנק‬ ‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ט הלע‬ ‫מתנת‬

‫עמוד א') שמומר שעבד עבודה זרה בזמן הגזירות‬ ‫וביאר העונג יום טוב (סימן קס"ח) שמה שהאריך‬
‫דינו כעובד מרצון‪ ,‬הרי שלמרות שהוא היה אנוס‬ ‫הרמב"ם לבאר שגם טרם הכפיה בפנימיותו הבעל‬
‫לעבוד אך כיון שהוא גם חפץ בכך אינו כאנוס‪ ,‬ודחה‬ ‫היה מעונין לקיים את חובתו לתת גט לאשתו‪ ,‬אין‬
‫החזון איש שיתכן שכן הוא רק לגבי האיסור לעבוד‬ ‫כוונת הרמב"ם לנמק בזה מדוע אין בגט שנכפה על‬
‫עבודה זרה‪ ,‬כי איסור זה עיקרו בלב‪ ,‬שלא יקבל‬ ‫ידי בית דין את הפגם של עשיה מתוך אונס‪ ,‬כי הרי‬
‫על עצמו האמנה בעבודה זרה‪ ,‬ולכן באיסור זה כל‬ ‫בגט שניתן בכפיית בית דין אין בו כלל בעייתיות של‬
‫שרוצה ומסכים כן בליבו‪ ,‬אין לו פטור אונס‪ ,‬כי סוף‬ ‫עשיה באונס‪ ,‬כי כאשר כופים אדם למלאות את‬
‫דבר על כך שקיבל בליבו את האמונה בעבודה זרה‬ ‫חובתו אין בזה פטור אונס‪ ,‬אלא נימוקו של הרמב"ם‬
‫הוא לא היה אנוס‪ ,‬אבל בשאר דיני התורה שעיקרם‬ ‫הוא לבאר כיצד מיושם בגט זה ההלכה הספציפית‬
‫הוא המעשה כל שהיה גם אנוס יש לו פטור אונס‪,‬‬ ‫בהלכות גיטין שגט צריך להינתן מרצונו של הבעל‪,‬‬
‫ובזה ביאר הרמב"ם שכל יהודי בפנימיותו מעונין‬
‫למרות שעשה כן גם מרצון‪.‬‬ ‫לקיים את המצווה עליו‪ ,‬כך שלביאור העונג יום טוב‬
‫אין כל הוכחה מדברי הרמב"ם שאונס שמתלוה‬
‫עלה ח' ‪ -‬תחילתו בפשיעה וסופו‪...‬‬ ‫אליו רצון אינו אונס‪ ,‬כי הרמב"ם לא הסביר מדוע‬
‫אין בגט הניתן בכפיית בית דין פגם של אונס‪ ,‬אלא‬
‫בתוספות בשבת (דף ד' עמוד א' ד"ה קודם)‬ ‫הרמב"ם רק הסביר מדוע אין בזה פגם של העדר‬
‫מבואר שהמתחייב סקילה מחמת שהוא נמנע‬
‫מרדית הפת בגלל שכך הורו חכמינו הרי הוא כאנוס‬ ‫רצון‪.‬‬
‫וענוש לא יענש‪ ,‬החלקת יואב (דיני אונס ענף ב')‬
‫הכריח מכך שאונס ורצון יחדיו אינו אונס‪ ,‬כי אחרת‬ ‫עלה ו' ‪ -‬שגגת שבועה‬
‫כל האופה בשבת יהיה פטור מסקילה‪ ,‬כי מכיון‬
‫שחכמים אסרו לרדות את הפת מהתנור ממילא‬ ‫בשבועות (דף כ"ו עמוד ב') מבואר שמי שהיה‬
‫אנוס הוא‪ ,‬ואלא בהכרח שרק מי שנמנע מהרדיה‬ ‫מרוצה מכך שהוא עבר על שבועתו בשוגג‪ ,‬הוא אינו‬
‫רק בגלל שכך הורו חכמינו הוא בכלל אנוס‪ ,‬אבל מי‬ ‫מוגדר כשוגג והוא אינו יכול להביא קרבן לכפרתו‪,‬‬
‫שאף בלא האיסור הוא כלל לא היה מעונין לרדות‬ ‫לרש"י הסוגיא עוסקת רק במקרה שגם לולא זאת‬
‫את הפת‪ ,‬הוא אינו בכלל פטור אונס‪ ,‬כי לאונס‬ ‫שהוא שכח מהשבועה הוא היה אוכל את הכיכר‪,‬‬
‫וההכרח מצורף גם רצון והסכמה‪ ,‬אך החלקת יואב‬ ‫אבל לתוספות הוא אינו כשוגג גם אם לולא השכחה‬
‫חזר ודחה את הראיה‪ ,‬וביאר שמאחר והוא הכניס‬ ‫הוא לא היה אוכל‪ ,‬אלא שהוא היה מרוצה מכך‬
‫את עצמו למצב זה שאינו יכול לרדות את הפת‪,‬‬ ‫שהוא שכח‪ ,‬העונג יום טוב (סימן קס"ח) סבר‬
‫לכן כל עוד הוא עומד במרדו והוא לא התחרט על‬ ‫ללמוד מכאן למי שעבר עבירה באונס וברצון יחדיו‪,‬‬
‫שאין זה אונס‪ ,‬וחזר ודחה העונג יום טוב שאין‬
‫מעשיו אין הוא זכאי לפטור אונס‪.‬‬
‫לדמות אונס לשוגג‪.‬‬
‫אמנם מדברי התוספות ישנים בסוגיא מתבאר‬
‫להיפך‪ ,‬שהם ביארו שמאחר וחכמים לא רצו‬ ‫עלה ז' ‪ -‬אונס ורצון בעבודה זרה‬
‫לפטור את העברינים מעונש‪ ,‬לכן הם התירו לרדות‬
‫את הפת מהתנור למי שמעונין להינצל מהאיסור‪,‬‬ ‫החזון איש (יורה דעה סימן ס"ח ס"ק ב') מציג‬
‫וממילא העברינים שלא יעשו כן יענשו‪ ,‬הרי שאילו‬ ‫ראיה נכבדה לנידון מדברי רבא (עבודה זרה דף נ"ד‬