Page 174 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 174
משה 'ג גריש ' -ה הלע מתנת דעק
סוף דבר
כתובות (דף ג' עמוד ב') קבעה הגמרא שהפרוצות שבזמן הגזירה היו
מתרצות להיבעל להגמון אינן בכלל ההיתר של אונס ,ורש"י פירש זאת ביחס
להיתר להמשיך לחיות עם הבעל ,ומזה הוכיח ההפלאה שלשאר דיני התורה
אונס ורצון יחדיו הינן בכלל אונס ,ורק האיסור להמשיך לחיות עם הבעל תקף
גם אם האשה נבעלה באונס באם התלווה לאונס גם הסכמה ורצון( ,עלה א').
בעלה ב' התבאר שגם החשש של אבוה דשמואל (כתובות דף נ"א עמוד
ב') שאשה שנאנסה התרצתה לבועל ,נאמר רק ביחס להמשך חיי הנישואין,
אבל ביחס לעבירה גם אם האשה התרצתה היא לא חטאה וזאת מכיון שהיא
היתה אנוסה ,ולכן אין כל משמעות לכך שהיא גם התרצתה( ,הפלאה ,חתם
סופר ,עונג יום טוב).
הרשב"א (כתובות דף ט' עמוד א') כתב שהאונס והרצון עיקרם בלב ,מה
שמוכיח שגם אם הוא נכפה אבל אם בלב פנימה היה הסכמה ורצון אין זה
בכלל אונס ,והעונג יום טוב הכריח שכל זאת רק ביחס להמשיך לחיות עם
הבעל ,אבל כלפי העוון כל שהיה אונס אין משמעות לכך שהתלווה לזה גם
הסכמה ורצון( ,עלה ג').
וביארו האחרונים (הפלאה ,חתם סופר ,ועונג יום טוב) שהטעם שאיסור
אשה לבעלה הוחרג משאר דיני התורה ,ולמרות שלגבי שאר דיני התורה
אם היה אונס ורצון יחדיו הרי זה בכלל אונס ,הוצאה מכלל זה אשת איש
שהתרצתה לאנס שהיא תאסר להמשיך לחיות עם בעלה ,למרות שגם כאן
היה אונס ורצון יחדיו ,זאת בגלל שלמרות שאכן היא נחשבת לאנוסה ואין
במעשיה מעילת מעל בה' ,אך סוף דבר מאחר והיא התרצתה יש כאן מעילת
מעל בבעלה ,ולכן נאסר עליה להמשיך לחיות עם בעלה ,כי האיסור להמשיך
לחיות עם הבעל הינו מחמת שהאשה מעלה מעל בבעלה ,וכמו שכתב
המהרי"ק( ,עלה ד').
בעלה ה' הוספנו שכל זאת רק כאשר לאונס הצטרף רצון ,אבל אשה
שהיתה אנוסה מתחילה ועד סוף אלא שהטבע עשה את שלו והאונס היה
ערב לה היא לא תאסר על בעלה ,וכמבואר בירושלמי שערבות אינה סותרת
אונס.
