Page 188 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ד גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬ ‫קפח‬

‫מקור הפסיקות‬ ‫אנסוהו משמים‬

‫מוסיף המגן אברהם ומקשה שמלבד הדמיון‬ ‫גם שמעי וגם צורי היו אנוסים לאכול‪ ,‬אלא‬
‫בין הנידונים גם במקור הפסיקה יש ביניהם‬ ‫שבשונה משמעי שאכל ללא כפיה‪ ,‬את צורי שוביו‬
‫התאמה‪ ,‬כי כאמור הלכה ח' הינה מתורת הרא"ה‪,‬‬ ‫הכריחו לאכול‪ ,‬אך גם שמעי לא נגע בבשר הפיגול‬
‫ואילו הלכה ט' הינה מתשובת הרשב"א (סימן‬ ‫אלא רק בגלל התובנה שאם הוא לא יאכל חייו יהיו‬
‫תשצ"ד)‪ ,‬ושם בתשובה הרשב"א התווכח עם‬ ‫בסכנה‪" ,‬ומה לי אנסוהו אחרים [כצורי שנכפה על ידי‬
‫אחד מגדולי דורו שהורה לגבי חולה שהיה חייב‬ ‫שוביו לאכול]‪ ,‬או אנסוהו מן השמים [כשמעי שנאלץ‬
‫לאכול ביום הכיפורים שאינו מברך‪ ,‬והרשב"א‬ ‫לאכול בגלל שאם הוא לא יאכל הוא יסתכן]" (לשון‬
‫סתר את דבריו והורה שהוא חייב לברך‪ ,‬אמנם לא‬
‫התפרש שם בתשובה מי הוא זה שעמו הרשב"א‬ ‫מגן אברהם סימן ר"ד ס"ק כ')‪.‬‬
‫מתוכח‪ ,‬אך טוען המגן אברהם שמסתבר שהוא‬
‫הרא"ה שהרי כידוע הרא"ה היה בר הפלוגתא של‬ ‫אנסוהו אחרים‬
‫הרשב"א‪[ ,‬שניהם חיו באותה התקופה ושניהם‬
‫היו תלמידי הרמב"ן ופעמים רבות הם נחלקו‬ ‫בראש דברינו הבאנו את פסק הרמ"א (סימן‬
‫ביניהם‪ ,‬כגון השגותיו של הרא"ה על תורת הבית‬ ‫ר"ד סעיף ח') המתייחס למי שאולץ על ידי אחרים‬
‫לרשב"א שנדפסו בחיבורו בדק הבית]‪ ,‬ודינו של‬ ‫לאכול‪ ,‬שאל לו לברך על אכילה בכפיה‪ ,‬כך שצורי‬
‫הרא"ה לגבי חולה האוכל ביום הכיפורים תואם‬ ‫לא יברך‪ ,‬ואם כן לכאורה גם שמעי שאכל מחמת‬
‫את דינו של הרא"ה לגבי מי שאנסו אותו לאכול‪,‬‬ ‫החשש להסתכן לא יברך‪ ,‬אך שם בסעיף ט' הורה‬
‫שבשניהם הכריע הרא"ה שאל לו לברך‪ ,‬ומסתבר‬ ‫השולחן ערוך "אכל מאכל או משקה של איסור מפני‬
‫שכשם שהרשב"א חלק על הרא"ה ביחס לדינו של‬ ‫הסכנה‪ ,‬מברך עליו תחלה וסוף"‪ ,‬הוי אומר שלמרות‬
‫האוכל ביום הכיפורים‪ ,‬כך גם הוא יחלוק עליו ביחס‬ ‫שהוא אכל את המאכל רק בגלל הסכנה והרי הוא‬
‫לדינו של מי שנכפה עליו לאכול‪ ,‬ובשניהם יסבור‬ ‫כאנוס ומוכרח לאכול‪ ,‬למרות זאת פסק השולחן‬
‫הרשב"א שעליו לברך‪ ,‬ומאחר ובסעיף ט' הכריע‬
‫השולחן ערוך כרשב"א שחייב בברכה מי שבגלל‬ ‫ערוך שעליו לברך על המאכל‪.‬‬
‫הסכנה היה מוכרח לאכול אכילת איסור‪ ,‬אם כן גם‬
‫מי שכפו אותו לאכול יהיה חייב לברך‪ ,‬ומדוע בזה‬ ‫מה בין אונס לאונס‬
‫פסק הרמ"א בסעיף ח' כרא"ה שמי שכפו אותו‬
‫הט"ז (ס"ק י"ב) והמגן אברהם (ס"ק כ') הקשו‬
‫לאכול פטור מלברך‪.‬‬ ‫שפסק הרמ"א (סעיף ח') סותר לנפסק בשולחן ערוך‬
‫(סעיף ט')‪ ,‬כי הרי בשני הנידונים הוא היה אנוס על‬
‫כאשה שנאנסה‬ ‫האכילה‪ ,‬ולמרות זאת לגבי מי שנאנס לאכול מאכל‬
‫אסור פסק השולחן ערוך (סעיף ט') שעליו לברך‪,‬‬
‫ונוסיף עוד שגם באהל מועד (שער הברכות דרך‬ ‫ואילו לגבי מי שאנסו אותו לאכול הכריע הרמ"א‬
‫ז' נתיב ז') ששם מקור הפסיקה של סעיף ח'‪ ,‬וגם‬ ‫(סעיף ח') שלא יברך‪" ,‬ומה לי אנסוהו אחרים [היינו‬
‫בשו"ת הרשב"א (סימן תשצ"ד) הדיון של סעיף ט'‪,‬‬ ‫הנפסק בסעיף ח' לגבי מי שנכפה על ידי אחרים‬
‫בשני הנידונים הרא"ה שאב את הכרעתו מדין אשה‬ ‫לאכול שפטור מלברך]‪ ,‬או אנסוהו מן השמים‬
‫[כלומר המבואר בסעיף ט' שמי שהיה מוכרח לאכול‬

‫מחמת הסכנה שהוא חייב לברך]"‪.‬‬