Page 149 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 149
טמק משה 'ב גריש ' -ט הלע מתנת
-ב-
עונש על ישיבת חוץ לארץ בהיתר
באות א' הבאנו את הכרעת הרב שיוסף ורחל אינם צריכים להיפרד אלא אם כן הם
לא יזכו להיפקד עד שנת תשע"ז ,הנימוק לפסיקה הוא מחמת שכל עוד שיוסף ורחל
דרו בחוץ לארץ הרי יתכן שהחטא שהם לא עלו לארץ מנע מהם פרי בטן ,ולכן הספירה
מתחילה רק מהעת שהם עלו לארץ שאז סר עוונם ,ורק אם יחלוף עשור מאז עליתם
לארץ הם יאלצו להיפרד.
למשמע הדברים התקומם יוסף וטען שלא יתכן שהסיבה שהם עדין לא זכו
להיפקד הינה בגלל שעד שנת תשס"ז הם נמנעו מלעלות לארץ ,וזאת בגלל שכבר
בשנת תשס"א מעט לאחר נישואיהם התלבטו יוסף ורחל האם לעלות לארץ ,והם פנו
אז להתיעץ עם תלמיד חכם מובהק ,ולאחר חקירה ודרישה הוא קבע להם ברורות
שמאחר ובניו יורק יש להם בסיס כלכלי איתן ,ואילו אם הם יעלו לארץ קיים חשש
סביר שיהיה להם קשיים בפרנסה ,לכן אין להם חיוב לעלות לארץ ,ואם כן היאך יתכן
שהסיבה שנמנע מהם פרי בטן הוא בגין כך שהם נמנעו מלעלות לארץ ,והרי הם עשו
זאת על פי דעת תורה וכפי שהורה להם החכם.
מעבודת השם ומלימוד התורה ,והלא יוצאין מארץ אם אין קמח
ישראל לחוץ לארץ ללמוד תורה מרבו ,מכל שכן
שלא לנסוע לכתחילה במקום שאין לו הכנה ללמוד, אכן החכם שהורה לבני הזוג שלא לעלות לארץ
וגם אם היה לו מעות בחוץ לארץ קשה מאד שישיג צדק בדבריו ,ובצדק הוא עיכב מהם את הנסיעה
שם בכל שנה תמידין כסידרן ,והכלל בזה אשרי הזוכה בגין קשיים כלכליים ,וכמו שכתב בשו"ת מעיל
לכך ואינו נצרך לבריות ומתפרנס שם אפילו חיי צער צדקה (סימן כ"ו) הובא בפתחי תשובה (אבן העזר
ויעבוד השם ,אבל אין כל אדם זוכה לכך ,וכבר נהגו סימן ע"ה ס"ק ו') "אמנם כן צריך בתחילה תנאי אחד
העם שאינם נוסעים עם בניהם קטנים והכל בשביל [לפני שמחליטים לעלות לארץ] ,שיש לו מקום מוכן
קשיי השגת הפרנסה שם שאינה מצויה בקלות ,וחוב ומזומן להיות מנוי לו שם פרנסה ברווח ,כמו שכתב
הוא לקטנים ,וחס ושלום יש לחוש שיצאו לתרבות תרומת הדשן (חלק ב' סימן פ"ח) ,וגם בכל בו (סימן
רעה עד לא יחזק שכלם עליהם לסבול חיי צער ,וכמה קכ"ז) ראיתיו ,ועיין בתשב"ץ (סימן תקס"א) שכל
נשתקעו בזה" ,וממילא זועקת תהייתו של יוסף שאין לו שם פרנסה מוכנת מעבירים על דעתו ועל
היאך יתכן שהסיבה שהוא לא זכה עד עתה לזרע דעת קונו חס ושלום ,ואין אדם שליט בנפשו ,ואפשר
של קיימא הינה בגלל שהוא נמנע מלעלות לארץ ,בו אם שיהיה לו פרנסה מוכנת בקלות עד שלא יחסר לו
בדרך הטבע מותר ,כי עינינו ראו ולא זר שהרוב הבאים
בזמן שצעד זה נעשה על פי דעת תורה. שמה לגודל עניותם צריכין לשוב חוצה ,ומתבלבלים