Page 145 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 145

‫המק‬  ‫משה‬  ‫'ב גריש ‪' -‬ח הלע‬                      ‫מתנת‬

‫בכלל אנוס‪ ,‬אבל מי שאף בלא האיסור הוא כלל לא‬     ‫נפש הכניס את עצמו למצב של ההכרח‪ ,‬והוא עדין‬
‫היה מעונין לרדות את הפת‪ ,‬הוא אינו בכלל פטור‬     ‫עומד במרדו‪ ,‬עם זאת אם חכמים לא היו מתירים לו‬

 ‫אונס‪ ,‬כי לאונס וההכרח מצורף גם רצון והסכמה‪.‬‬               ‫לרדות את הפת הוא היה נחשב לאנוס‪.‬‬

‫אך החלקת יואב חזר ודחה את הראיה‪ ,‬וביאר‬          ‫ב‪ .‬וכן מתבאר בדברי התוספות ישנים שיש‬
‫שמאחר והוא הכניס את עצמו למצב זה שאינו יכול‬     ‫לרשע פטור אונס‪ ,‬וזאת למרות שהוא לא היה רודה‬
‫לרדות את הפת‪ ,‬לכן כל עוד הוא עומד במרדו והוא‬    ‫את הפת מהתנור אף ללא ציווי חכמים‪ ,‬ובהכרח‬
                                                ‫שגם כאשר הצטרף רצון לאונס הוא נכלל בפטור‬
      ‫לא התחרט על מעשיו אין הוא בכלל אונס‪.‬‬      ‫אונס‪ ,‬ולכן אילו היה אסור לו לרדות את הפת‬

‫ג‪ .‬אמנם מדברי התוספות ישנים בסוגיא‬                ‫מהתנור גם העובר בשאט נפש היה פטור מעונש‪.‬‬
‫מתבאר להיפך‪ ,‬שהם ביארו שמאחר וחכמים לא‬
‫רצו לפטור את העברינים מעונש‪ ,‬לכן הם התירו‬                     ‫לסיכום‪:‬‬
‫לרדות את הפת מהתנור למי שמעונין להינצל‬
‫מהאיסור‪ ,‬וממילא העברינים שלא יעשו כן יענשו‪,‬‬     ‫א‪ .‬בתוספות מבואר שהמתחייב סקילה מחמת‬
‫הרי שאילו חכמים לא היו מתירים לרדות את הפת‬      ‫שהוא נמנע מרדית הפת בשבת רק בגלל שכך הורו‬
‫מהתנור היו גם העברינים הללו פטורים מעונש כי‬
‫מאחר וידיהם היו כבולות בהוראת החכמים שלא‬                  ‫חכמינו הרי הוא כאנוס וענוש לא יענש‪.‬‬
‫אפשרו להם לרדות את הפת מהתנור‪ ,‬ממילא הם‬
‫היו אנוסים‪ ,‬וזאת למרות שהם כלל לא היו מעונינים‬  ‫ב‪ .‬החלקת יואב הכריח מכך שאונס ורצון יחדיו‬
‫לרדות את הפת‪ ,‬ובהכרח שאונס ורצון יחדיו בכלל‬     ‫אינו אונס‪ ,‬כי אחרת כל האופה בשבת יהיה פטור‬
                                                ‫מסקילה‪ ,‬כי מכיון שחכמים אסרו לרדות את הפת‬
                                  ‫אונס הוא*‪.‬‬    ‫מהתנור ממילא אנוס הוא‪ ,‬ואלא בהכרח שרק מי‬
                                                ‫שנמנע מהרדיה רק בגלל שכך הורו חכמינו הוא‬

          ‫לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא‬

     ‫לאור זאת נשוב ונעיין בדינו של יורם ששפת בשבת קדירה על גבי הכירים‬
     ‫מתוך מטרה לבשל את הבשר כראוי‪ ,‬אלא ששאול לפת בו בחזקה ומנע ממנו‬
     ‫להסיר את הקדירה מהאש בזמן הראוי עד שהאוכל נשרף‪ ,‬ועתה הסתפקנו‬
     ‫האם בגין כך הוא יפטר מעונש‪ ,‬כי הרי נמנע ממנו להסיר את הקדירה מהאש‬

                                                                       ‫לפני גמר הבישול‪.‬‬

‫	* אציין כאן מעשה ששמעתי מהרה"ח ר' מיכל פירר שיחי' משב"ק של האדמו"ר מבעלזא שליט"א‪ ,‬שכאשר היו בביקור אצל‬
‫רבה של צפת הגאון רבי שמחה קפלן זצ"ל סיפר להם שבערב תשעה באב הגיעה אליו בעלת תשובה בשאלה כדלהלן; בעלה‬
‫עדיין אינו שומר תורה ומצוות‪ ,‬והינו משרת בצבא קבע ושב לביתו פעם בחודש‪ ,‬והודיע לה שהינו מתעתד להגיע הלילה‬
‫[בתשעה באב] לביתו‪ ,‬והיות שעדיין לא נטהרה מנידתה‪ ,‬אם לא תטבול בערב בודאי שלא ימנע מלעבור עבירה‪ ,‬ופסק לה הרב‬
‫שתטבול בתשעה באב‪ ,‬על אף איסור מדרבנן לרחוץ בתשעה באב‪ ,‬כדי שלא יעבור על איסור תורה‪ ,‬ואף שהלעיטהו לרשע‬
‫וימות ולא צריך להצילו מאיסור‪ ,‬אבל מכיון שהאיסור נעשה על ידה מותר לה לעבור איסור דרבנן כדי שבעלה לא יעבור על‬

                                                                                            ‫ידה איסור חמור מן התורה‪.‬‬
   140   141   142   143   144   145   146   147   148   149   150