Page 140 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ז הלע‬ ‫מתנת‬ ‫קמ‬

‫עלה ז'‬

‫אונס ורצון בעבודה זרה‬

‫לדברי]‪ ,‬אימר ישראל מומר הוה [יתכן שיהודי מומר‬ ‫החזון איש (יורה דעה סימן ס"ח ס"ק ב') מציג‬
‫עבדה]‪ ,‬ופלח לה ברצון [והמומר הרי עבדה ברצון‬ ‫ראיה נכבדה לנידון זה מהסוגיא בעבודה זרה (דף נ"ד‬
‫ולא מחמת האונס]‪ ,‬רב אשי אמר לא תימא אימר‪,‬‬
‫אלא ודאי ישראל מומר הוה ופלח לה ברצון [רב‬ ‫עמוד א');‬
‫אשי הוסיף שבעת הגזירה אין זה רק חשש שמא‬
‫יהודי מומר עבדה‪ ,‬אלא ודאי שבעת הגזירה היו שם‬ ‫"אמר רבא‪ ,‬הכל היו בכלל לא תעבדם‪ ,‬וכשפרט‬
‫יהודים שבגלל שהם ראו את עם ישראל כשהוא‬ ‫לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם‪ ,‬יצא אונס‪ ,‬והדר‬
‫נרדף ומושפל לכן הם המירו את דתם‪ ,‬ועבדו לבמות‬ ‫כתב רחמנא ולא תחללו את שם קדשי‪ ,‬דאפילו באונס‪,‬‬
‫אלו מרצון‪ ,‬ולכן הבמות נאסרו‪ ,‬אבל במות שיהודים‬ ‫[רבא מציג קושיה‪ ,‬כאשר מצד אחד מהפסוק וחי‬
‫בהם לומדים שאם אונסים אדם על אחת מהעבירות‬
‫עבדו להם רק מחמת האונס אינן נאסרות]"‪.‬‬ ‫ומאיימים עליו שאם הוא לא יעבור הוא יהרג‪ ,‬מותר‬
‫לו לעבור כדי שהוא לא יהרג‪ ,‬אך מאידך מהפסוק‬
‫ומקשה החזון איש שאמנם המומר השתחוה‬ ‫ולא תחללו את שם קדשי למדים שבכל מצב אסור‬
‫לבמה מרצון‪ ,‬אבל הרי הוא גם היה כפוי על כך‪,‬‬ ‫לחלל שם שמים גם אם בגין כך יהרגו אותו]‪ ,‬הא‬
‫וככל אחיו היהודים שהגוים גזרו עליהן להשתחוות‬ ‫כיצד [כיצד אנו מישבים יחדיו את שני המקראות]‪,‬‬
‫לבמותיהן‪ ,‬אלא שמומר זה עשה כן גם מרצון‪ ,‬ואם‬ ‫הא בצנעא והא בפרהסיא [אם כופים אותו לעבור‬
‫כן מדוע זה נחשב שהוא עשה כן מרצון‪ ,‬והרי אף ללא‬ ‫עבירה בצנעא יעבור ועל יהרג‪ ,‬אך אם כופים אותו‬
‫ההסכמה והרצון הוא היה עושה כן מחמת האונס‬ ‫לעבור עבירה בפרהסיא יהרג ואל יעבור]‪ ,‬אמרו‬
‫והכפיה‪ ,‬ובהכרח שהעובר עבירה מחמת אונס ורצון‬ ‫ליה רבנן לרבא‪ ,‬תניא דמסייעא לך [חברי בית‬
‫יחדיו אין לו פטור אונס‪ ,‬ולכן למרות שגם המומר‬ ‫המדרש הציגו לפני רבא ברייתא המסייעת לדבריו]‪,‬‬
‫היה כפוי להשתחוות לבמה של העובדי כוכבים‪ ,‬אך‬ ‫בימוסיאות [במות] של עובדי כוכבים בשעת הגזרה‬
‫כיון שהוא עשה כן גם מרצון‪ ,‬ממילא אין לו פטור‬ ‫[שהגויים חייבו את היהודים להשתחות להן]‪ ,‬אף על‬
‫אונס‪ ,‬והרי הוא כיהודי שעבד לעבודה זרה ברצון‬ ‫פי שהגזרה בטלה‪ ,‬אותן בימוסיאות לא בטלו‪[ ,‬וזאת‬
‫מוחלט‪ ,‬ויהיה מוכח מכאן שאונס ורצון יחדיו אינו‬ ‫מאחר ויהודים השתחוו לבמות הללו ממילא דינם‬
‫של במות אלו כדין עבודה זרה שיהודי עבדה שאינה‬
‫בכלל אונס‪.‬‬ ‫בטלה לעולם‪ ,‬ומפני כן יהיה לעולם אסור ליהנות‬
‫מהבמות הללו‪ ,‬הרי שלמרות שהיהודים עבדו‬
‫ומבאר החזון איש שהטעם שמי שעבר עבירה‬ ‫להן רק מחמת האונס‪ ,‬עם זאת הבמות נאסרות‪,‬‬
‫באונס וברצון יחדיו אין לו פטור אונס‪ ,‬כי למרות‬ ‫וזה בהכרח כדברי רבא שבפרהסיא אין פטור של‬
‫שהוא היה אנוס על המעשה אך על תוספת הרצון‬ ‫אונס אלא יהרג ואל יעבור‪ ,‬ומכיון שהם עברו ולא‬
‫וההסכמה שבלב הוא לא היה אנוס‪ ,‬ולכן למרות‬ ‫נהרגו לכן הבמות נאסרו]‪ ,‬אמר להו אי משום הא‬
‫שאין לו תוספת במעשה אך כיון שהיה לו תוספת‬ ‫לא תסייען [אמר להם רבא מברייתא זו אין ראיה‬

‫ברצון לכן אין לו פטור אונס‪.‬‬