Page 136 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ה הלע‬ ‫מתנת‬ ‫קלו‬

‫הסכמה גמורה לגרש‪ ,‬והוא מה שביאר העונג יום‬ ‫כך שלביאור העונג יום טוב אין כל הוכחה מדברי‬
‫טוב שכאשר כופים את המגרש לישם את חובתו‬ ‫הרמב"ם שאונס שמתלוה אליו רצון אינו אונס‪ ,‬כי‬
‫אין זה בכלל אונס‪ ,‬וזאת בגלל שלאחר הכפיה יש לו‬ ‫הרמב"ם לא הסביר מדוע אין בגט הניתן בכפית בית‬
‫דין פגם של אונס‪ ,‬אלא הרמב"ם רק הסביר מדוע‬
‫הסכמה החלטית‪.‬‬
‫אין בזה פגם של העדר רצון‪.‬‬
‫גט אינו כמכירה‬
‫למבואר אין ללמוד מדברי הרמב"ם להכשיר את‬
‫רבים מהאחרונים (אור שמח פרק ב' מהלכות‬ ‫הגט שחיים נתן לשרה מחמת שבפנימיותו הוא חפץ‬
‫גירושין הלכה כ'‪ ,‬חידושי רבי נחום בבא בתרא‬ ‫לגרשה והוא נמנע מכך רק בגלל לחצים חיצוניים‪ ,‬כי‬
‫דף מ"ח עמוד ב'‪ ,‬שיעורי רבי שמואל קידושין דף‬ ‫גט זה שניתן בכפיה שלא כדין הרי יש בו גם פסול של‬
‫ב' עמוד ב'‪ ,‬ועוד) התקשו בדברי הרמב"ם מדוע‬ ‫אונס‪ ,‬ודברי הרמב"ם התיחסו רק לגבי גט שאין בו‬
‫הוצרך להאריך ולנמק את הטעם שגט מעושה כשר‪,‬‬ ‫חיסרון של אונס אלא חיסרון של העדר רצון בלבד‪,‬‬
‫והרי ההלכה היא ש"תליוה וזבין זביניה זביני"‪ ,‬וכמו‬ ‫וממילא אין כל הוכחה מדברי הרמב"ם להכשיר את‬
‫שנפסק ברמב"ם (פרק י' מהלכות מכירה הלכה‬ ‫הגט שחיים נתן לשרה שהיה בו גם חיסרון של אונס‪.‬‬
‫א')‪ ,‬ומאחר והגמרא דימתה מכירה בכפיה לנתינת‬
‫גט בכפיה‪ ,‬ממילא אין כל צורך להסביר מדוע הגט‬ ‫תליוהו וזבין‬

‫כשר‪.‬‬ ‫אלא שחידושו של העונג יום טוב שהרמב"ם‬
‫לא הוצרך להסביר מדוע אין חיסרון של אונס בגט‬
‫וביארו הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל‬ ‫הניתן בכפית בית דין מאחר שכאשר כופים את‬
‫והגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל שאכן בכדי לנמק‬ ‫המגרש לקיים את חובתו אין זה בכל אונס‪ ,‬נימוק זו‬
‫מדוע גט הניתן בכפית בית דין אין בו את החיסרון‬ ‫טעון הסבר‪ ,‬כי הרי סוף דבר המגרש היה כפוי‪ ,‬ובית‬
‫הכללי של עשיה באונס‪ ,‬לזה אין כל צורך להסביר‬ ‫הדין אנסו אותו על כך‪ ,‬וכי בגלל שעל פי דין הוא‬
‫מדוע הגט כשר‪ ,‬כי הרי זה ממש כמכירה בכפיה‬
‫שהמוכר מתרצה לכך‪ ,‬ומה שהוצרך הרמב"ם‬ ‫חייב לעשות זאת כבר אינו אנוס‪.‬‬
‫לנמק את כשרות הגט‪ ,‬אין זאת אלא מחמת שבזה‬
‫שונה גט בכפיה ממכירה בכפיה‪ ,‬כי בגט יש הלכה‬ ‫מצינו בבבא בתרא (דף מ"ז עמוד ב') "אמר רב‬
‫נוספת המחייבת שהגט ינתן לרצונו של המגרש‪,‬‬ ‫הונא תליוהו וזבין זביניה זביני"‪ ,‬מי שהכריחו אותו‬
‫וכמו שמבואר ברמב"ם בתחילת הלכות גירושין‪,‬‬ ‫למכור המכירה ברת תוקף‪ ,‬וזאת מחמת שמאחר‬
‫והרי למרות שלאחר הכפיה המוכר הביע הסכמה‬ ‫וסוף דבר הוא קיבל כסף בתמורה‪ ,‬ולכן שיערו‬
‫מוחלטת‪ ,‬אבל ודאי שאין זה מכירה שנעשית‬ ‫חכמים שכאשר כפו אותו למכור ובתמורה לכך‬
‫מרצון‪ ,‬אלא שאין כל צורך משפטי שהמכירה‬ ‫נתנו לו כסף ממילא לאחר הכפיה היתה לו הסכמה‬
‫תעשה מרצון‪ ,‬רק די בכך שהמוכר הסכים על‬ ‫להקנות‪ ,‬ובהמשך הסוגיא (דף מ"ח עמוד א') הגמרא‬
‫המכירה‪ ,‬אבל בגט שיש הלכה שצריך שהגט ינתן‬ ‫מדמה נידון זה לגט הניתן באמצעות כפית בית דין‪,‬‬
‫מרצון‪ ,‬ממילא בנתינת גט בכפיה יש פגם שהגט לא‬ ‫וביארו התוספות (ד"ה אילימא) שאף שהבעל לא‬
‫ניתן מרצון‪ ,‬וזאת אף שלאחר הכפיה הבעל הביע‬ ‫קיבל תמורה על נתינת הגט‪ ,‬אך מאחר ובאמצעות‬
‫הסכמה החלטית אך סוף דבר הגט לא ניתן מרצון‪,‬‬ ‫הכפיה מחייבים אותו ליישם את מה שהוא חייב‪,‬‬
‫לכן גם בזה שיערו חכמים שלאחר הכפיה יש לו‬