Page 132 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ד הלע‬ ‫מתנת‬ ‫קלב‬

‫שאין סיבה שיהיה ליהודי דחיה טבעית מהאכילה‪ ,‬כי‬ ‫אך בהתבוננות נבין שהדברים אינם סותרים‬
‫למרות שאסור למי שאינו כהן לאכול את התרומה‪,‬‬ ‫זה את זה‪ ,‬כי למרות שיתכן שאכן הנאנס נהנה‬
‫אבל אין זה בכלל מאכלות אסורות שבגין כך תהיה‬ ‫מהאוכל אבל ערבות אינה סיבה לתשלומים‪,‬‬
‫נפשו קצה מהן‪ ,‬ואם למרות זאת כתבו התוספות‬ ‫ההתחייבות לשלם היא רק כאשר האוכל מעונין‬
‫שברור שהנאנס לא היה מעונין ליהנות מהתרומה‪,‬‬ ‫במאכל‪ ,‬אבל מי שעל כורחו תחבו לו דבר איסור‬
‫אם כן בהכרח שהסיבה לכך היא מחמת שהיה אסור‬ ‫לפיו למרות שיתכן שהמאכל היה טעים לו‪ ,‬אבל‬
‫לו ליהנות מהתרומה‪ ,‬ויהיה מוכח מתוספות שגם מי‬ ‫כיון שהתוספות העידו שברור לנו שהוא לא מעונין‬
‫במאכל האסור‪ ,‬ממילא אין עילה להשית עליו חיוב‬
‫שאנוס אסור לו לצרף הסכמה ורצון לאונס‪.‬‬
‫תשלומים‪.‬‬
‫אלא שכפי המבואר בשולחן ערוך הנזכר לעיל‬
‫הרי שאין בזה חילוק בין סוגי איסורי התורה ובכל‬ ‫דחיה טבעית‬
‫מקרה אין ליהודי הנאה מאכילת איסור האסור מן‬
‫הגאון רבי אהרן יהודה ליב שטיינמן זצ"ל (אילת‬
‫התורה‪.‬‬ ‫השחר כתובות דף ל' עמוד ב') ביאר שיתכן שמה‬
‫שהתוספות כתבו שהדבר ברור שהוא אינו מעונין‬
‫פטור ממיתה‬ ‫ליהנות מהמאכל שאסור לו לאכלו‪ ,‬אין זה בגלל‬
‫שיש גם לאנוס איסור ליהנות מהמאכל‪ ,‬אלא דברי‬
‫נציג ראיה נוספת מדברי התוספות להנחה זאת‬ ‫התוספות נכונים גם אם יש לאנוס היתר ליהנות‬
‫ששיטת התוספות שאונס שהצטרף לו רצון אינו‬ ‫מהמאכל‪ ,‬אך ליהודי יש דחיה טבעית ממאכלות‬
‫בכלל הפטור של אונס‪ ,‬כי הרי דברי התוספות "דאנן‬ ‫אסורות‪ ,‬וכמו שידוע שגם מי שיש לו היתר לאכול‬
‫סהדי דלא ניחא ליה באכילת איסור"‪ ,‬נסובו הן לענין‬
‫חיוב תשלומים והן לענין עונש מיתה‪ ,‬וכמו שכתבו‬ ‫מאכלות אסורות תגעל נפשו מכך‪.‬‬
‫התוספות "והכי פירושו אנוס הוא ופטור ממיתה‬
‫וממון דאנן סהדי דלא ניחא ליה באכילת איסור"‪,‬‬ ‫ובאמת עיקר הדבר מבואר בשולחן ערוך חושן‬
‫ומשמע מדבריהם שאילו הנאנס היה מרוצה מכך‬ ‫משפט סימן רל"ד על פי המשנה במסכת בכורות‪,‬‬
‫שתוחבים לתוך פיו את התרומה הוא לא היה נפטר‬ ‫שעל כל אכילת איסור מן התורה אין לאדם חיוב‬
‫מחיוב מיתה‪ ,‬ורק מחמת שהדבר ברור שהוא לא‬ ‫תשלומין‪ ,‬כי כל יהודי תגעל נפשו מאכילה זו ואין‬
‫מעונין באכילת איסור‪ ,‬לכן הוא נפטר ממיתה וממון‪,‬‬ ‫זה נחשב שנהנה מאכילה כזו ולכן פטור עליה‪,‬‬
‫ואם כן מבואר בתוספות שאין פטור של אונס‪ ,‬אם‬ ‫ורק על איסור דרבנן מחוייב לשלם על ההנאה‪,‬‬
‫וכפי שנתבאר בספרנו חלק ראשון ענף ב' קונטרס‬
‫הנאנס התרצה לכך‪.‬‬
‫ההנאה ושכרה‪.‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫תרומה אינה מאכלות אסורות‬
‫התוספות בכתובות (דף ל' עמוד ב' ד"ה ואי דלא)‬
‫כתבו שהטעם שמי שתחבו לו את התרומה לבית‬ ‫והיה אפשר לומר שאכן אם הסוגיא היתה‬
‫הבליעה פטור מחיוב ממון ומעונש מיתה "דאנן סהדי‬ ‫עוסקת ביהודי שתחבו לו שקצים ורמשים לפיו בזה‬
‫דלא ניחא ליה באכילת איסור"‪ ,‬והיינו שמכיון שברור‬ ‫היה ברור שנפש היהודי קצה בזה‪ ,‬אבל סוגיתנו הרי‬
‫שאדם לא מעונין ליהנות מאכילת איסור לכן אין‬ ‫עוסקת במי שתחבו לו תרומה לפיו‪ ,‬ובכגון זאת יתכן‬