Page 129 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫טכק‬ ‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ד הלע‬ ‫מתנת‬

‫באותה העת‪ ,‬חיוב הממון כבר מעת הלעיסה‪ ,‬כי‬ ‫אף לאביי לא יהיה פטור של קים ליה בדרבה מיניה‬
‫באמצעות הלעיסה הוא גנב את התרומה‪ ,‬ואילו‬ ‫בזר שאכל תרומה‪ ,‬וזאת מאחר] בעידנא דאגביה‬
‫חיוב המיתה הוא רק בעת הבליעה]‪ ,‬כגון שתחב‬ ‫קנייה [חיוב הממון הוא כבר מעת שהוא גנב מהכהן‬
‫לו לתוך בית הבליעה [שבאופן כזה גם חיוב הממון‬ ‫את התרומה]‪ ,‬מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל ליה‬
‫נהיה רק כשהתרומה היתה בבית הבליעה]‪ ,‬היכי‬ ‫[ואילו חיוב מיתה הוא רק משעה שהוא אכל את‬
‫דמי [עד היכן חבירו תחב לו את התרומה]‪ ,‬אי‬
‫דמצי לאהדורה [אם הוא תחב לו למקום שהיתה‬ ‫התרומה]"‪.‬‬
‫לו אפשרות לפלוט את המאכל]‪ ,‬ניהדר [היה מוטל‬
‫עליו לפלוט את המאכל‪ ,‬ומאחר והוא לא פלט‬ ‫תחב לו חברו לתוך פיו‬
‫אלא המשיך לבלוע את המאכל‪ ,‬ממילא הוא כבר‬
‫התחייב אז בתשלומים‪ ,‬ואין חיוב המיתה באותה‬ ‫הכא במאי עסקינן‪ ,‬כגון שתחב לו חבירו לתוך‬
‫שעה של חיוב התשלומים]‪ ,‬אי לא מצי לאהדורה‬ ‫פיו [הגנב לא אכל בעצמו את התרומה‪ ,‬אלא הוא‬
‫[ואם לא היה באפשרותו לפלוט את המאכל]‪,‬‬ ‫תחב את התרומה לתוך פיו של חבירו‪ ,‬כך שגם‬
‫חיוב הממון הגיע באותה העת שחל עליו חיוב‬
‫אמאי חייב [והרי הוא אנוס]"‪.‬‬ ‫המיתה]‪ ,‬סוף סוף כיון דלעסיה קנייה‪ ,‬מתחייב‬
‫בנפשו לא הוי עד דבלעה [עדין שני החיובים אינם‬

‫‪-‬ב‪-‬‬

‫שיטות הראשונים‬

‫ספק זה אינו מפורש בגמרא כי ניתן לפרש‬ ‫התבאר בגמרא שאם ראובן גנב תרומה והוא אנס‬
‫שקושיית הגמרא "אמאי חייב" היא ביחס למיתה‪,‬‬ ‫את שמעון ועל כורחו הוא תחב לו את התרומה לתוך‬
‫אבל ממון הוא חייב לשלם‪ ,‬וקושיית הגמרא היא‬ ‫פיו‪ ,‬באופן שאין לשמעון כל אפשרות לפלוט את‬
‫שמאחר והוא אנוס וממילא הוא לא התחייב מיתה‬ ‫המאכל‪ ,‬אזי שמעון פטור‪ ,‬ויש לדון ממה הוא פטור‪,‬‬
‫בידי שמים על כך שהוא אכל תרומה‪ ,‬אם כן הוא‬ ‫האם הוא פטור רק מעונש מיתה אבל מחיוב ממון‬
‫לא יפטר מחיוב הממון כי הרי אין כאן קים ליה‬ ‫הוא לא נפטר‪ ,‬או שאין כנגד שמעון תביעת ממון אבל‬
‫בדרבה מיניה‪ ,‬כי הרי הוא אינו חייב מיתה*‪ ,‬וניתן‬ ‫הוא חייב מיתה‪ ,‬או שהוא פטור הן מעונש מיתה והן‬
‫לפרש שכוונת הגמרא היא להקשות שהוא יהיה‬
‫מחיוב ממון‪.‬‬

‫* ואף שההלכה של קים ליה בדרבה מיניה נאמרה גם בחיבי מיתות שוגגים (כתובות דף ל"ד עמוד ב')‪ ,‬וזאת למרות שהם לא‬
‫חיבים מיתה בפועל‪ ,‬ואם כן אף שהוא אנוס והוא אינו מחויב מיתה בפועל‪ ,‬אך שיהיה לו פטור מהממון‪ ,‬ביאר בזה הגאון‬
‫רבי עקיבא איגר זצ"ל בשני אופנים‪ ,‬א‪ .‬יש לחלק בין שוגג לאנוס‪ ,‬חילוק זה יבואר היטב לחידוש האחרונים שהובא לעיל‬
‫(עלה א') שבאונס המעשה לא מתייחס לעושה‪ ,‬ואם כן יש חילוק ברור בין שוגג לאונס‪ ,‬בשוגג העבירה מתייחסת אליו‬
‫רק שאינו חייב מיתה‪ ,‬ולכן יש בזה פטור מהתשלומים‪ ,‬בשונה מאנוס שהעבירה כלל לא מתייחסת אליו‪ .‬ב‪ .‬עוד פירש רבי‬
‫עקיבא איגר זצ"ל שלמרות שרבי נחוניא בן הקנה משווה חיבי מיתות בית דין לחיבי מיתות בידי שמים‪ ,‬אך אף לשיטתו‬
‫יש ביניהם חילוק‪ ,‬שחיבי מיתות בית דין נפטרים מחיוב ממון גם כשהיו שוגגים ולא התחייבו מיתה בפועל‪ ,‬ואילו חיבי‬
‫מיתה בידי שמים אינם נפטרים מהממון אלא רק אם הם התחייבו בפועל מיתה בידי שמים‪ ,‬וחילוק זה מתבאר מדברי‬

‫רש"י (פסחים דף ל"ב עמוד א' סוף ד"ה כר' נחוניא) וכפירוש מהרש"א שם‪ ,‬ועיין כאן בשיטה מקובצת‪.‬‬