Page 128 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 128

‫משה‬  ‫'ב גריש ‪' -‬ד הלע‬                             ‫מתנת‬  ‫חכק‬

‫זר שאכל תרומה‪[ ,‬זר שאכל תרומה ששייכת לכהן‪,‬‬        ‫ליה בדרבה מיניה]‪ ,‬אף יום הכפורים מתחייב בנפשו‬
‫שאמנם אין עונשו בכרת‪ ,‬אך הוא מחויב מיתה‬                                     ‫ופטור מן התשלומין"‪.‬‬
‫בידי שמים]‪ ,‬לאביי [שביאר שהמקור לדברי רבי‬
‫נחוניא בן הקנה הוא מכך שהתורה כינתה כאסון‬                    ‫אסון בידי שמים‬
‫הן מיתה בידי אדם והן מיתה בידי שמים‪ ,‬אם כן‬
‫לא רק המחויב כרת נפטר מהממון‪ ,‬אלא הוא הדין‬        ‫מבארת הגמרא "מאי טעמא דרבי נחוניא בן‬
‫שהמחויב מיתה בידי שמים נפטר מהממון]‪ ,‬ולרבא‬        ‫הקנה‪ ,‬אמר אביי נאמר אסון בידי אדם‪[ ,‬בפרשת‬
‫[שלמד את הפטור מכך שהכרת מהוה תחליף‬               ‫משפטים (שמות כ"א כ"ב) לגבי המכה את חברו‬
‫למיתת בית דין‪ ,‬אם כן הפטור הוא רק למחויב כרת‪,‬‬     ‫נאמר "ולא יהיה אסון"]‪ ,‬ונאמר אסון בידי שמים‬
‫ולא למי שהתחייב מיתה בידי שמים‪ ,‬וממילא זר‬         ‫[בפרשת מקץ (בראשית מ"ב ל"ח) יעקב אבינו‬
‫שאכל תרומה שענשו הוא מיתה בידי שמים‪ ,‬יהיה]‬        ‫חשש לשלוח את בנימין עם שאר האחים מחשש‬
                                                  ‫שיקרה לו אסון בדרך‪ ,‬ונכלל בחשש זה גם אסון‬
          ‫חייב [לשלם על התרומה שהוא אכל]"‪.‬‬        ‫בידי שמים‪ ,‬הרי שהתורה כינתה בשם משותף‬
                                                  ‫אסון שבידי אדם ואסון שבידי שמים‪ ,‬ולכן סבר‬
           ‫אין חיובם כאחת‬                         ‫רבי נחוניא בן הקנה שאף הלכותיהן שוות]‪ ,‬מה‬
                                                  ‫אסון האמור בידי אדם פטור מן התשלומין‪ ,‬אף אסון‬
‫ולאביי פטור [ומקשה הגמרא שאף שעקרונית‬
‫סבור אביי שיש פטור של קים ליה בדרבה מיניה‬                   ‫האמור בידי שמים פטור מן התשלומין"‪.‬‬
‫במחויב מיתה בידי שמים‪ ,‬אך למעשה לא יתכן‬
‫שתהיה מציאות שזר שיאכל תרומה יפטר מחיוב‬                     ‫כרת במקום הריגה‬
‫ממון בגלל שהוא התחייב מיתה]‪ ,‬והאמר רב חסדא‬
‫מודה ר' נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו‬  ‫"רבא אמר טעמא דרבי נחוניא בן הקנה מהכא‪,‬‬
‫שהוא חייב‪ ,‬שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי‬       ‫ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש‬
‫איסור חלב [מי שגנב מחברו חלב ואכל אותו‪ ,‬יש‬        ‫ההוא בתתו מזרעו למולך‪ ...‬ושמתי אני את פני‬
‫לו שני חיובים‪ ,‬חיוב כרת על כך שעבר על איסור‬       ‫באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו‪[ ,‬התורה‬
‫אכילת חלב‪ ,‬וחיוב ממון על כך שגזל מחבירו את‬        ‫מזהירה שאם בית דין יעלימו את עיניהם ולא יהרגו‬
‫החלב‪ ,‬ולכאורה לרבי נחוניא בן הקנה הסבור שגם‬       ‫את המעביר מזרעו למולך‪ ,‬אזי הוא ומשפחתו‬
‫מי שהתחייב כרת נפטר מתשלום ממון‪ ,‬אם כן‬            ‫יומתו בידי שמים]‪ ,‬אמרה תורה כרת שלי כמיתה‬
‫הגונב חלב ואכלו יהיה פטור מהתשלומים‪ ,‬ומחדש‬        ‫שלכם‪[ ,‬התורה מעמידה את עונש המיתה בידי‬
‫רב חסדא שאין בזה פטור קים ליה בדרבה מיניה‪,‬‬        ‫שמים כתחליף לעונש המיתה של בית דין‪ ,‬ואם‬
‫וזאת מחמת שחיוב הממון קדם לחיוב המיתה]‪,‬‬           ‫כן ניתן ללמוד מזה שהלכותיהן שוות]‪ ,‬מה מיתה‬
‫אלמא דמעידנא דאגביה קנייה [בעת שהוא הגביה‬         ‫שלכם פטור מן התשלומין‪ ,‬אף כרת שלי פטור מן‬
‫את החלב הוא התחייב באחריות על החלב]‪,‬‬
‫מתחייב בנפשו לא הוה עד דאכיל ליה [אבל עונש‬                                           ‫התשלומין"‪.‬‬
‫מיתה הוא רק בשעה שהוא אכל את החלב‪ ,‬ולכן אין‬
‫בזה פטור דקים ליה בדרבה מיניה]‪ ,‬הכא נמי [אם כן‬              ‫מיתה בידי שמים‬

                                                  ‫"מאי איכא בין רבא לאביי [איזה משמעות‬
                                                  ‫מעשית יש למחלוקת של אביי ורבא]‪ ,‬איכא בינייהו‬
   123   124   125   126   127   128   129   130   131   132   133