Page 126 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 126
משה 'ב גריש ' -ג הלע מתנת וכק
לסיכום:
שיטת הרמב"ם והשאילתות וההלכות גדולות שמי שאנסו אותו לבעול אין
לו פטור אונס ,וביארו האחרונים שמאחר ומבואר ביבמות (דף נ"ג עמוד ב')
שאין אונס לערוה כי אין קישוי אלא לדעת ,אם כן בהכרח שמלבד האונס
היה לו גם רצון.
אבל הרמב"ן ורבינו יונה חולקים והם סבורים שלמרות שהוא גם התרצה אך
מכיון שהוא היה אנוס לכן הוא יפטר מעונש.
לכאורה מחלוקתם היא בנידון האם אונס שמתלוה אליו רצון הוי בכלל
אונס.
החלקת יואב ביאר שיתכן שעקרונית גם הרמב"ן ורבינו יונה סבורים שאין
פטור אונס כשמתלוה לאונס רצון ,אך כאן מאחר והוא מוכרח וכפוי גם על
הרצון ,לכן הוא יפטר ,אבל הרמב"ם סבור שמכיון שהבעילה היתה מרצון,
והאונס היה רק העילה להתרצות ,לכן הוא אינו נחשב לאנוס על הבעילה
אלא הבעילה היתה מרצון.
הגאון רבי ברוך דב ליבוביץ זצ"ל והגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד סבורים
שהסיבה שהרמב"ם וסיעתו נקטו שאין כאן פטור אונס ,כיון שחכמינו גילו
לנו שכן הוא חוק הטבע שבהכרח שגם ללא הכפיה הוא היה מתרצה.
התבאר שאמנם אין הכרח שגם לולא הכפיה הוא היה מתרצה ,אך מכיון
שאין אפשרות לכוף לבעול ,אם כן בהכרח שהיה לו רצון גם ללא הכפיה
אלא שמחמת האיסור הוא נמנע מכך ,ומאחר וללא רצונו לא היה שייך
להחטיאו ,לכן סבורים הרמב"ם וסיעתו שאין לו פטור אונס.
ואף שלאחר שהוא הקשה עצמו מדעת על הבעילה הוא היה גם אנוס ,ואם
כן מדוע הוא אינו נפטר מחמת האונס ,בהכרח ששיטת הרמב"ם וסיעתו
שאונס שמתלוה אליו רצון אינו בכלל אונס (רדב"ז) ,אך יתכן שמאחר וללא
הרצון לא היה שייך לאנוס אותו ,לכן אין זה כלל אונס אלא הוא אנס את
עצמו (אור גדול).
