Page 122 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 122

‫משה‬  ‫'ב גריש ‪' -‬ג הלע‬                             ‫מתנת‬  ‫בכק‬

‫רבא שאמר שאין אונס לערוה‪ ,‬היינו כשהוא לא היה‬              ‫החולקים על הרמב"ם‬
‫מאוים על ידי אונס של מיתה‪ ,‬אלא שכפו אותו פיזית‬
‫לבעול‪ ,‬ועל זה אמר רבא שלולא זאת שהוא התרצה‬        ‫אך הרמב"ן (יבמות דף נ"ג עמוד ב'‪ ,‬ובמלחמות‬
‫לכך לא היתה אפשרות להכריח אותו לבעול‪ ,‬אבל‬         ‫סנהדרין דף י"ז עמוד ב' מדפי הרי"ף) ורבינו יונה‬
‫אם איימו עליו שאם הוא לא יבעול יהרגו אותו‪,‬‬        ‫(סנהדרין דף ע"ד עמוד ב') תמהו על הרמב"ם‬
‫הרי הוא אנוס‪ ,‬וזאת למרות שלולא שהוא התרצה‬         ‫שאמנם כן שאין אפשרות לבעול ללא רצון‪ ,‬אך‬
‫לבעול לא היתה אפשרות לכוף אותו לבעול‪ ,‬אך כיון‬     ‫מכיון שאיימו עליו שאם הוא לא יבעל יהרגו אותו‪,‬‬
‫שהוא היה מוכרח להתרצות בכדי שלא יהרגו אותו‪,‬‬       ‫ובכדי להנצל מהמיתה הוא היה מוכרח להתרצות‪,‬‬
                                                  ‫אם כן הוא התרצה רק בגלל שמכריחים וכופים‬
                     ‫לכן הוא נכלל בפטור אונס‪.‬‬     ‫אותו על כך‪ ,‬וממילא עדין הוא נחשב כאנוס‪ ,‬ודברי‬

            ‫‪-‬ב‪-‬‬

     ‫ביאור שיטת הרמב"ם‬

‫עליו לבוא על הערוה‪ ,‬והוא מתקשה‪ ,‬על זה אמר רבא‬     ‫התבאר באות א' שנחלקו הראשונים האם מחמת‬
‫אין קישוי אלא לדעת ולפיכך אין אונס לערוה"‪ ,‬וכעין‬  ‫שאין קישוי אלא לדעת ממילא אין פטור אונס לבועל‬
 ‫זה כתב בהלכות עבודת כוכבים (פרק ג' הלכה א')‪.‬‬     ‫את הערוה‪ ,‬וכן היא שיטת הרמב"ם השאילתות ובעל‬
                                                  ‫הלכות גדולות‪ ,‬אבל הרמב"ן ורבינו יונה חולקים‪ ,‬והם‬
            ‫פטור מעונש‬                            ‫סבורים שאמנם בהכרח שהבעילה היתה מרצון‪ ,‬אך‬
                                                  ‫כיון שהוא היה מוכרח להתרצות בכדי שלא יהרגו‬
‫דברי הרמב"ם תואמים את המבואר בעלה א'‬
‫ששיטת הרמב"ם היא שעשיה באונס מתיחסת‬                                ‫אותו לכן הוא נכלל בפטור אונס‪.‬‬
‫לעושה‪ ,‬ואונס אינו אלא רק פטור מעונש‪ ,‬כי‬
‫הרמב"ם (פרק כ' מהלכות סנהדרין הלכה ב') כתב‬        ‫בשיטת הרמב"ם וסייעתו מבארים הגאונים רבי‬
‫"כל מי שעשה דבר שחייבין עליו מיתת בית דין‬         ‫אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד (קובץ הערות סימן מ"ט)‬
‫באונס‪ ,‬אין בית דין ממיתין אותו‪ ,‬ואף על פי שהיה‬    ‫ורבי יואב יהושע וינגרטן זצ"ל (חלקת יואב דיני אונס‬
‫מצווה שיהרג ואל יעבור‪ ,‬אף על פי שחלל את השם‬       ‫ענף ב') שלמרות שהבועל היה אנוס אך מכיון שסוף‬
‫והוא אנוס‪ ,‬אינו נהרג שנאמר ולנערה לא תעשה דבר‪,‬‬    ‫דבר ביחד עם האונס היה גם רצון‪ ,‬כי הרי ללא רצון‬
‫זו אזהרה לבית דין שלא יענשו את האנוס"‪ ,‬וכעין‬      ‫אין אפשרות לכוף לבעול‪ ,‬לכן הרי זה כאונס ורצון‬
‫זה ברמב"ם (ספר המצוות מצות לא תעשה רצ"ד)‬          ‫ביחד‪ ,‬ואונס שהתלוה אליו רצון אין בזה פטור של‬
‫"שהזהירנו מענוש האנוס על חטא שעשה אחר שהיה‬
‫אנוס על מעשהו‪ ,‬והוא אמרו יתעלה ולנערה לא‬                                                   ‫אונס‪.‬‬
‫תעשה דבר‪ ,‬ובסנהדרין אמרו אנוס רחמנא פטריה‪,‬‬
‫שנאמר ולנערה לא תעשה דבר"‪ ,‬ומשמע מדברי‬            ‫ומצאתי שכבר פירש כן הרדב"ז [הגאון רבי‬
‫הרמב"ם שאף עשיה מתוך אונס מתיחסת לאנוס‪,‬‬           ‫דוד בן שלמה אבן זמרא‪ ,‬היה מגולי ספרד ומנוחתו‬
                                                  ‫כבוד בעיר הקודש צפת] בשו"ת הרדב"ז (לשונות‬
                                                  ‫הרמב"ם הלכות דעות פרק ד' הלכה י"ט) "עוד יש‬
                                                  ‫דרך אחרת מורכב מאונס ורצון כגון שאנסוהו ואיימו‬
   117   118   119   120   121   122   123   124   125   126   127