Page 119 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫טיק‬ ‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬

‫בודאי שגם מי שהוא אנוס על העשיה אין כל סיבה‬ ‫העושה באונס ורצון יחדיו‪ ,‬כי הרי כמבואר בתוספות‬
‫להתיר לו לכוין ליהנות אם הוא לא אנוס על הכונה‪,‬‬ ‫ובריטב"א ובעוד ראשונים סוגיא זו עוסקת גם‬
‫כי הרי לרבי שמעון העיקר זה הכונה‪ ,‬ולכן אי אפשר‬ ‫באופנים שיש לו אפשרות להימנע מההנאה אלא‬
‫וקא מכוין חייב וזאת למרות שהוא היה אנוס על‬ ‫שההימנעות כרוכה במאמץ רב‪ ,‬והרי בכגון זאת‬
‫איננו אנוס‪ ,‬ובהכרח שהסוגיא אינה עוסקת בנידון‬
‫העשיה‪ ,‬כי הרי הוא לא היה אנוס על הכונה‪.‬‬ ‫של אונס ורצון יחדיו‪ ,‬אבל מאחר שאם נסבור שלא‬
‫כחידושו של הבית יעקב אם כן הסוגיא עוסקת גם‬
‫אבל כל זאת רק באופנים שהעיקר זה הכונה‪,‬‬ ‫באופן שהוא אנוס‪ ,‬ממילא תהיה הוכחה מהסוגיא‬
‫אבל במקרה כזה שהתוצאה הינה מוכרחת‪ ,‬הרי‬ ‫שאין פטור אונס כאשר מצורף לזה רצון והסכמה‪.‬‬
‫לרבי שמעון כלל אין צריך את הכונה‪ ,‬וכמו שנזכר‬
‫פעמים רבות בש"ס (כגון שבת דף ע"ה עמוד א')‬ ‫ליבת הסוגיא‬
‫"מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות" ‪ -‬כי‬
‫במקרה שהתוצאה מוכרחת אף לרבי שמעון אין‬ ‫חשוב להדגיש‪ ,‬שרבותינו האחרונים [ההפלאה‬
‫כל צורך לכוונה‪ ,‬ובכגון זאת כאשר האדם כפוי על‬ ‫והחתם סופר רבי שלמה אייגר החלקת יואב‬
‫העשיה הרי העשיה מושלמת גם ללא הכונה‪ ,‬ולכן‬ ‫והברכת שמואל] שהקישו בין הנידון של העושה‬
‫באונס ורצון יחדיו לסוגית אי אפשר וקא מתכוין‪,‬‬
‫גם לרבי שמעון הוא בכלל אונס‪.‬‬ ‫לא התכונו רק להוכיח מהסוגיא לנידון‪ ,‬אלא הם‬
‫סברו שליבת סוגית אי אפשר וקא מכוין זהה‬
‫וממילא לא ניתן להוכיח מסוגיית אי אפשר‬ ‫לסוגיית אונס ורצון‪ ,‬וכפי שביארנו בארוכה ששורש‬
‫וקא מכוין שהעושה באונס ורצון יחדיו יהיה חייב‪,‬‬ ‫שני הנידונים אחד הוא‪ ,‬ולכן הם כתבו שהנידון של‬
‫כי כל דברי רבי שמעון הם רק כשהתוצאה אינה‬ ‫העושה באונס ורצון יחדיו שנוי במחלוקתם של רבי‬
‫מוכרחת‪ ,‬ולכן מאחר ובכגון זאת עיקר העשיה זה‬ ‫יהודה ורבי שמעון‪ ,‬אך גם אם נסבור שאין תלות‬
‫הכונה‪ ,‬לכן כל שיש לו גם את הכוונה ליהנות אינו‬ ‫בין הנידונים‪ ,‬והנידון של אי אפשר וקא מכוין אינו‬
‫בכלל אונס‪ ,‬כי הרי העיקר זה הכונה ועל זאת הוא‬ ‫מקביל לנידון של העושה באונס ורצון יחדיו‪ ,‬ואין‬
‫לא היה אנוס‪ ,‬אבל כשהתוצאה מוכרחת "פסיק‬ ‫זה ענין למחלוקתם של רבי יהודה ורבי שמעון‪ ,‬עם‬
‫רישיה ולא ימות" אף לרבי שמעון המעשה מושלם‬ ‫זאת ניתן לדלות הוכחה מסוגיא זו שהעושה באונס‬
‫גם ללא הכונה‪ ,‬ממילא כאשר הוא אנוס על העשיה‬ ‫ורצון יחדיו יהיה חייב‪ ,‬וזאת אם נכריע שהסוגיא‬
‫יש לו פטור של אונס‪ ,‬ובאופן זה יש לדון האם‬ ‫עוסקת גם באופן שהוא היה אנוס‪ ,‬ולמרות זאת אם‬
‫פטור אונס יהיה תקף גם כשמצורף לזה הסכמה‬ ‫הוא גם יתכוין הוא יהיה חייב‪ ,‬הרי שאין פטור אונס‬

‫ורצון‪.‬‬ ‫לעושה באונס ורצון יחדיו‪.‬‬

‫לסיכום‪:‬‬ ‫פסיק רישיה‬

‫א‪ .‬ליבת הסוגיא של אי אפשר וקא מכוין אינה‬ ‫אמנם כשנעמיק נשכיל להבין שאין כל הוכחה‬
‫דנה בנידון של אונס ורצון יחדיו‪ ,‬כי הרי כבר כתבו‬ ‫מהסוגיא לחייב את העושה באונס ורצון יחדיו‪ ,‬וזאת‬
‫הראשונים (תוספות וריטב"א ועוד) שנכלל באי‬ ‫מאחר שאכן לרבי שמעון שהעיקר זו הכונה אם כן‬
‫אפשר גם אופנים שיש אפשרות חילופית אלא‬
‫שהיא כרוכה במאמץ רב או בהפסד ממון‪ ,‬והרי‬

‫בכגון זאת אין זה בכלל אונס‪.‬‬