Page 115 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫וטק‬ ‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬

‫כל פגם‪ ,‬כי העבירה כלל לא מתיחסת אליו‪ ,‬אלא‬ ‫דב ליבוביץ זצ"ל (ברכת שמואל כתובות סימן ז' אות‬
‫שאם יש לו אפשרות עכשיו להימנע מכך ללא כל‬ ‫ו') ביארו בזה שבכדי שיעבור איסור צריך שיהיה לו‬
‫טורח‪ ,‬עצם הדבר שהוא לא נמנע מכך זה עצמו‬ ‫זיקה ויחס אל העבירה‪ ,‬ובגין כך צריך ליחס אליו‬
‫סיבה לייחס אליו את העבירה‪ ,‬אך כל שיש טורח‬ ‫את העשיה‪ ,‬וממילא אם הוא לא עשה כל פעולה‪,‬‬
‫לחדול מכך ממילא ההנאה הבאה אליו מאליה לא‬ ‫אלא הוא הלך כדרכו וההנאה הגיעה אליו מאליה‬
‫אין בזה כל איסור‪ ,‬כי אין בינו לבין מעשה העבירה‬
‫מתיחסת אליו ואין בו כל עוון‪.‬‬ ‫כל יחס‪ ,‬וכגון יהודי שיושב בביתו בשבת ומחמת‬
‫ששכנו היהודי עבר איסור ההסקה התחממה‪ ,‬יתכן‬
‫העדר סיבת חיוב‬ ‫שלא יהיה כל איסור ליהנות מהחום‪ ,‬כי מאחר והוא‬
‫לא עשה עבור זאת שום פעולה‪ ,‬לכן אין זה נחשב‬
‫וממילא סרו כל התמיהות‪ ,‬כי "אי אפשר"‬ ‫כעשיה שלו שיהיה לו בזה עוון‪ ,‬ופטור זה מכונה‬
‫או "לא מתכוין" אינם סיבות לפטור את העושה‬ ‫בגמרא "הנאה הבאה לו לאדם בעל כורחו"‪ ,‬דהיינו‬
‫מהעבירה שנקשה כיצד יתכן שמאמץ או הפסד‬
‫ממון יתיר לעבור איסורים‪ ,‬אלא שאדרבה מאחר‬ ‫שההנאה הגיעה אליו ללא כל פעולה אקטיבית‪.‬‬
‫והנאה זו באה לו לאדם בעל כורחו‪ ,‬דהיינו שהוא‬
‫לא עושה עבור זאת כל פעולה‪ ,‬אלא שהוא הולך‬ ‫הכונה מיחסת‬
‫כדרכו ומאליה הגיעה אליו ההנאה‪ ,‬כל כעין זאת‬
‫אין ההנאה מתיחסת אליו‪ ,‬וממילא אין לו כל עוון‪,‬‬ ‫אלא שבזה נחלקו רבי שמעון ורבי יהודה‪ ,‬שרבי‬
‫אמנם אם הוא מתכוין ליהנות אזי לשיטת רבי‬ ‫שמעון שסובר שהעיקר זה הכונה ממילא הוא סבור‬
‫שמעון הכונה מיחסת אליו את ההנאה‪ ,‬ולשיטת רבי‬ ‫שלמרות שהוא לא עשה כל מעשה וההנאה הגיעה‬
‫יהודה האפשרות להימנע מכך היא שמייחסת אליו‬ ‫אליו מאליה‪ ,‬אך כל שהוא התכוין ליהנות מכך אזי‬
‫הכונה מיחסת אליו את העבירה‪ ,‬ולכן למרות ש"אי‬
‫את ההנאה‪.‬‬ ‫אפשר" אך אם הוא התכוין ליהנות ממילא העבירה‬

‫נמצא שאי אפשר או אינו קא מכוין אינם סיבת‬ ‫מתיחסת אליו ולכן יהיה אסור לו ליהנות מכך‪.‬‬
‫ההיתר‪ ,‬שנתמה היאך יתכן שמחמת הקושי לטרוח‬
‫או בגין הפסד ממון יהיה מותר ליהנות מהאיסור‪,‬‬ ‫האפשרות להימנע מייחסת‬
‫ואין זאת אלא שמאחר וההנאה באה לו לאדם‬
‫מאליה לכן אין לו כל זיקה ויחס לעבירה‪ ,‬אלא‬ ‫אך רבי יהודה שסובר שהעיקר זה המעשה לכן‬
‫שלרבי יהודה אם אפשר להימנע מכך זה עצמו‬ ‫הוא טוען שאין כל משמעות לכך שהוא מתכוין‬
‫מיחס אליו את מעשה העבירה‪ ,‬ולרבי שמעון‬ ‫ליהנות‪ ,‬אלא כל שהוא לא עשה כל פעולה אין בזה‬
‫הכונה ליהנות מיחסת אליו את העבירה‪ ,‬אבל כל‬ ‫עבירה‪ ,‬ומפני כן למרות שיש לו אפשרות להימנע‬
‫שאי אפשר ואינו מתכוין ממילא אין כל יחס בינו‬ ‫מכך‪ ,‬או שמלכתחילה היתה באפשרותו להיזהר‬
‫שלא להיקלע לסיטואציה כזאת‪ ,‬עם זאת אין בכך‬
‫ובין העבירה‪.‬‬