Page 110 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬ ‫קי‬

‫‪-‬א‪-‬‬

‫הנאה מאיסור הבאה לאדם בעל כרחו ‪ -‬האם היא מותרת?‬

‫ד‪ .‬לא אפשר ולא קא מכוין ‪ -‬מקרה דומה הוא‬ ‫פסחים (דף כ"ה עמוד ב') "איתמר‪ ,‬הנאה הבאה‬
‫כאשר ראובן נאלץ להמשיך לשהות ליד נח‪ ,‬אך הוא‬ ‫לו לאדם בעל כרחו‪ ,‬אביי אמר מותרת‪ ,‬ורבא אמר‬

‫משתדל שלא להקשיב לדבריו‪.‬‬ ‫אסורה"‪.‬‬

‫ביאור מחלוקת אביי ורבא‬ ‫הסוגיא בפסחים דנה אודות הנאה המגיעה‬
‫לאדם שלא מדעתו‪ ,‬והיינו כאשר הוא שוהה‬
‫ונחלקו בגמרא באיזה אופן נחלקו אביי ורבא‪,‬‬ ‫במקום למטרה מסוימת‪ ,‬וכדרך אגב הוא נחשף‬
‫לדרך הראשונה "בעל כורחו" היינו שהוא לא מעונין‬ ‫לדבר נוסף האסור על פי התורה‪ ,‬וכגון ראובן‬
‫בהנאה זו‪ ,‬ואילו לדרך השניה "בעל כורחו" היינו שאין‬ ‫השוהה בבית החולים מעיני הישועה מתוך מטרה‬
‫לבקר את נח שמאושפז שם‪ ,‬אך כדרך אגב הוא‬
‫לו אפשרות להימנע מכך‪.‬‬ ‫נחשף לשמיעת דברי לשון הרע‪ ,‬אביי מתיר‪ ,‬ורבא‬

‫דרך ראשונה בביאור המחלוקת ‪-‬‬ ‫אוסר‪.‬‬

‫"אפשר וקא מיכוין [אופן א']‪ ,‬לא אפשר וקא‬ ‫נידון זה קיים בכמה אפשרויות‪:‬‬
‫מיכוין [אופן ג']‪ ,‬כולי עלמא לא פליגי דאסור‪ ,‬לא‬
‫אפשר ולא מיכוין [אופן ד'] כולי עלמא לא פליגי‬ ‫א‪ .‬אפשר וקא מכוין ‪ -‬דהיינו שיש לו אפשרות‬
‫לעזוב את המקום‪ ,‬ולמרות זאת הוא מבכר להישאר‬
‫דשרי‪ ,‬כי פליגי דאפשר ולא מיכוין [אופן ב']"‪.‬‬ ‫כאן‪ ,‬ולא עוד אלא שהוא מכוין ליהנות מהאיסור‪,‬‬
‫וכגון כאשר ראובן כבר שהה אצל נח זמן ניכר‬
‫בדרך הראשונה מפרשת הגמרא שמחלוקתם‬ ‫ומתאפשר לו בנקל לעזוב את בית החולים‪ ,‬אבל‬
‫של אביי ורבא היתה באופן השני‪" ,‬אפשר ולא קא‬ ‫הוא נותר ליד נח‪ ,‬ואף מאזין בקשב רב לרכילויותיו‪.‬‬
‫מכוין"‪ ,‬הוא אינו כפוי להישאר‪ ,‬ובנקל הוא יכול‬
‫להימנע מהנאה זו‪ ,‬אך ההנאה עצמה אינה לרצונו‬ ‫ב‪ .‬אפשר ולא קא מכוין ‪ -‬וכגון שאף שראובן‬
‫החליט שלא לעזוב את נח‪ ,‬אבל הוא משתדל שלא‬
‫אלא בעל כורחו‪.‬‬
‫להקשיב להגיגיו‪.‬‬
‫"ואליבא דרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין‬
‫אסור‪[ ,‬ומפני כן אסר רבי יהודה בשבת להסיע עגלה‬ ‫ג‪ .‬לא אפשר וקא מכוין ‪ -‬אך יש מצב שראובן‬
‫על גבי הקרקע‪ ,‬כי בפעולה זו נעשה חריץ על גבי‬ ‫אינו יכול לעזוב את נח‪ ,‬ואף שהוא לא כפוי להישאר‬
‫הקרקע‪ ,‬וזאת למרות שאין לו כל מטרה בעשיית‬ ‫כאן‪ ,‬אך יש לו טורח רב או חוסר נעימות לעזוב‬
‫החריץ]‪ ,‬כולי עלמא לא פליגי דאסור‪[ ,‬גם אביי וגם‬ ‫אותו‪ ,‬וכגון כאשר מיד עם בואו מקבל אותו נח‬
‫רבא מודים שרבי יהודה סבור שאפשר ולא קא‬ ‫באיזו ידיעה חדשה מסעירה הגובלת בלשון הרע‪,‬‬
‫מכוין אסור‪ ,‬כי לדעת רבי יהודה העיקר זה העשיה‪,‬‬ ‫ומאד לא נעים מיד לקום ולעזוב‪ ,‬עם זאת לא נכחד‬
‫ומכיון שיש לו אפשרות להימנע מכך ממילא אין לו‬
‫כל היתר לשהות כאן]‪ ,‬כי פליגי [אביי ורבא] אליבא‬ ‫שראובן מתענג על כל משפט שנח מוציא מפיו‪.‬‬