Page 106 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬א הלע‬ ‫מתנת‬ ‫קו‬

‫רצון כפוי‬ ‫באונס וברצון יחדיו‪ ,‬כזונדל ובערל ששמחו על‬
‫כך שהפריץ חייב אותם לאכול בשר פיגולים‪,‬‬
‫אך יתכן שמעשה שנעשה באונס‪ ,‬גם אם‬ ‫באופן כזה לא שייך לפטור מהעונש בגלל שהם‬
‫היה מצורף לזה רצון‪ ,‬אך מאחר והעושה היה‬ ‫היו אנוסים‪ ,‬כי הרי סוף דבר המעשה נעשה גם‬
‫כפוי ומוכרח לעשות זאת‪ ,‬אם כן אין לרצון כל‬ ‫מתוך רצון‪ ,‬ולכן אף שאין להעניש בידי אדם את‬
‫ערך וחשיבות‪ ,‬ועשיה זו הינה ממש כעשיה מתוך‬ ‫זונדל ובערל על מה שעשו מתוך אונס‪ ,‬אבל ענוש‬
‫אילוץ וכפיה‪ ,‬ולכן גם אם נחליט שפטור אונס הוי‬ ‫יענשו על כך שעשו זאת מתוך הסכמה ורצון בידי‬
‫פטור מהענשה‪ ,‬עם זאת פטור אונס יהיה נכון גם‬
‫למעשה הנעשה באונס ורצון יחדיו‪ ,‬כי בכגון זאת‬ ‫שמים‪.‬‬
‫אין כל משמעות לרצון‪ ,‬והרי זה ככל אונס שרחמנא‬
‫פטריה‪ ,‬ואם כן גם בערל וזונדל לא יענשו על כך‬ ‫מעשה כפוי‬
‫שהם אכלו את בשר הפיגולים‪ ,‬כי למרות שהם גם‬
‫חפצו בכך‪ ,‬אך מאחר והפריץ הכריח אותם לאכול‪,‬‬ ‫אבל אם נקבל את חידושם של האחרונים‬
‫ממילא הם אנוסים ואין כל משמעות לכך שהם גם‬ ‫שמעשה הנעשה ללא בחירה אלא מתוך הכרח‬
‫ואונס אינו מתיחס לעושה‪ ,‬אם כן למרות שהמעשה‬
‫חפצו בכך‪.‬‬ ‫נעשה גם מתוך רצון אבל מאחר ובין אם הוא היה‬
‫רוצה ובין אם הוא לא היה רוצה הוא היה מוכרח‬
‫רצון וכפיה‬ ‫וכפוי על העשיה‪ ,‬אם כן סוף דבר המעשה לא‬
‫נעשה מתוך בחירה ורצון אלא בכפיה וממילא לא‬
‫אלא שמסתבר שיהיה בזה חילוק מהותי בין‬ ‫ניתן ליחס אליו את המעשה‪ ,‬כי הרי הנעת המעשה‬
‫זונדל לבערל‪ ,‬זונדל שכלל לא העלה על דעתו לגעל‬ ‫לא היתה מחמת הרצון אלא מחמת ההכרח‪ ,‬ואם‬
‫את נפשו בבשר הפיגולים ורק ההכרח והכפיה היוו‬ ‫כן פטור אונס שייך גם בעשיה מתוך אונס ורצון‬
‫את העילה לאכילה‪ ,‬על כן לא תהיה משמעות לכך‬
‫שלאחר הכפיה הוא גם שמח ונהנה מאכילה זו‪,‬‬ ‫יחדיו*‪.‬‬
‫אבל בערל שעוד לפני שהוא הוכרח על ידי הפריץ‬
‫הוא כבר הביע הסכמה לאכול את בשר הפיגולים‪,‬‬ ‫כך שאם נאמר שפטור אונס הינו פטור‬
‫אם כן לא ניתן להתעלם מכך שהוא חפץ באכילה‬ ‫מהענשה אם כן פטור זה שייך רק באונס לבד ללא‬
‫זו‪ ,‬כך שהאונס והרצון שימשו כאן בערבוביה‪ ,‬ולכן‬ ‫רצון‪ ,‬אבל אם גדר הפטור של אונס הוא שהתורה‬
‫לא יהיה לבערל את הפטור של אונס‪ ,‬כי הרי הוא‬ ‫קבעה שמעשה הנעשה מתוך אונס אינו מתיחס‬
‫גם חפץ בזה‪ .‬וכאותו אחד שרצה לאכול חזיר ועלה‬ ‫לעושה‪ ,‬אם כן פטור אונס יהיה שייך גם כאשר‬
‫בידו טלה שחייב כפרה על המחשבה הרעה‪ ,‬וכדברי‬ ‫התלוה לאונס הסכמה‪ ,‬וכעין זה כתב הגאון רבי‬
‫מרן הגרי"ז זצ"ל שלתוספות זה נקרא מעשה‬ ‫ברוך דב ליבוביץ זצ"ל (ברכת שמואל כתובות‬
‫עבירה‪( .‬וכפי שהתבאר בספרינו מתנת משה חלק‬ ‫סימן ה' ונדרים סימן ט"ז)‪ ,‬ועיין בזה עוד במשאת‬
‫המלך להגאון רבי שמעון משה דיסקין זצ"ל (סימן‬
‫ראשון)‪.‬‬
‫כ"ד)‪.‬‬

‫* הערת הרב יהושע שליט"א‪ :‬אולם יש מקום לומר להיפך‪ ,‬דבר שנעשה מתוך כפיה אף שהתרצה לכך מ"מ התורה לא ענשה ע"ז‪,‬‬
‫אבל להחשיב את המעשה כאילו לא נעשה על ידו זהו רק כאשר אין כאן כל רצון ואילו אם יש כאן גם רצון הרי ששוב המעשה‬

‫מיוחס אליו‪.‬‬