Page 102 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ב גריש ‪ -‬החיפת‬ ‫מתנת‬ ‫קב‬

‫בצידי השולחן ולמרות הריחות המפתים הם הסתפקו‬
‫בלחם צר‪.‬‬

‫כעבור כמה רגעים יצרו של בערל גבר עליו‪ ,‬והוא‬
‫פנה למלצר וביקש שיגישו לו את בשר הפיגולים‪ .‬עוד‬
‫הם מדברים נכנס הפריץ לפונדק ובראותו את שני‬
‫היהודים גמלה בליבו ההחלטה להתעלל בהם‪ ,‬הוא‬
‫שלף את חרבו מהנדן דפק בידו על השולחן והוא הורה‬
‫לבעל הבית להגיש לזונדל ובערל מבשר הפיגולים‬
‫ובאם הם יסרבו לאכול מהבשר אחת דתם להמית‪ ,‬בעל‬
‫הבית הזדרז לקיים את מצות האדון והוא הגיש אוכל‬
‫טרף לזונדל ובערל‪ ,‬ויחדיו הם סעדו את ליבם בבשר‬
‫הפיגולים כשעל פניהם ניכרת ההנאה מאכילת הארוחה‬

‫הדשנה‪.‬‬

‫מקרה זה מעורר תהייה‪ ,‬האם זונדל ובערל יענשו על כך שהם נהנו מהאכילה או‬
‫שיהיה להם את הפטור של אונס‪ ,‬מצד אחד הרי הם היו אנוסים‪ ,‬כי הרי אילו הם היו‬
‫מסרבים לאכול היה הפריץ מכלה בהם את זעמו‪ ,‬והם היו בסכנה‪ ,‬מאידך הרי הם היו‬
‫מרוצים מהארוחה שנכפתה עליהם לאכול‪ ,‬ואם כן לא ניתן להנפיק להם פטור של‬

‫אונס‪.‬‬

‫זונדל לעומת בערל‬

‫ויתכן שיהיה בזה חילוק מהותי בין זונדל לבערל‪ ,‬זונדל עמד בניסיון וכלל לא‬
‫העלה על דעתו לאכול את הבשר הטרף‪ ,‬אלא שלאחר שהפריץ כפה עליו לאכול‬
‫את הבשר הוא נהנה מהאכילה‪ ,‬לעומתו בערל כבר גמלה בליבו ההחלטה לאכול‬
‫מהבשר עוד בטרם הוא אולץ על כך מהפריץ‪ ,‬כך שגם לולא זאת שהפריץ כפה‬
‫אותו לאכול הוא היה אוכל‪ ,‬וממילא הוא אינו אנוס‪ ,‬אך יתכן שסוף דבר מאחר וגם‬
‫בערל לא היה יכול לחמוק מאכילת הבשר‪ ,‬ממילא גם הוא נחשב לאנוס‪ ,‬מאידך‬
‫יתכן שגם זונדל אינו אנוס כי הרי סוף דבר הוא היה מרוצה מהארוחה שנכפתה‬

‫עליו‪.‬‬