Page 98 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 98
משה 'א גריש -ז"י הלע מתנת צח
בעשייה ,ועיין מה שכתב בזה מרן הגרא"מ שך אם התברר שהיה צורך במעשיו הוא יהיה פטור,
זצ"ל (אבי עזרי פרק א' מהלכות יום טוב הלכה ט"ו) האם יהיה היתר זה גם כאשר בעת הפעולה לא היה
אודות המבשל ביום טוב לנכרי האם יועיל לתקן את כל היתר וההיתר התחדש רק אחר כך ,או שהיתר
האיסור בכך שיהודי יאכל את התבשיל( ,עלה ה'). זה שריר וקיים רק באופן שכבר בעת ביצוע המעשה
היה צורך בפעולה ,הגאון ר' שמעיה קטאריווס זצ"ל,
רפואה סגולית והגאון רבי יהודה נגאר זצ"ל (למודי ה' לימוד ר"ג),
ורבינו יוסף חיים מבגדד (שו"ת רב פעלים חלק א'
החיד"א (ברכי יוסף אורח חיים סימן ש"א אות אורח חיים סימן י"ב) והאמרי בינה (דיני יום טוב
ו') התחבט האם מותר לחלל שבת לצורך הצלת סוף סימן ג') סבורים שהיתר זה הוא רק כאשר כבר
חולה באמצעות רפואה על טבעית ככתיבת קמיע, בעת המעשה היה היתר לעשותו אלא שהעושה לא
וכתב החיד"א שאף אם אסור מלכתחילה לכתוב כיון לכך ,אבל הגאון רבי צבי פסח פראנק ,והגאון
קמיע בשבת אבל אם פעולת ההצלה הועילה רבי משה מרדכי עפשטיין ,והגאון ר' אברהם אהרן
ינוקה הכותב מעון ,וזאת מחמת שהתברר שמעשיו בורשטיין (תולדות זאב פסחים דף מ"ו עמוד ב')
הועילו ,ומכיון שהעיקר זה המעשה ולא המחשבה פטרו גם באופן שרק לאחר מכן התחדש הצורך
לכן כותב הקמיע ינוקה מעון( ,עלה ו').
חלק ב' -תועלת כפולה
אמנם משמעות דברי הביאור הלכה (סימן בשולחן ערוך (אורח חיים סימן שכ"ח סעיף
שט"ז סעיף ז' ד"ה הצד) שהוא נקט כעיקר כדברי י"ג) נפסק "כל הזריז לחלל שבת בדבר שיש בו סכנה,
המתירים ,וכן בספרו של המשנה ברורה מחנה הרי זה משובח אפילו אם מתקן עמו דבר אחר ,כגון
ישראל (פרק ל"א הערה א') לא הזכיר שם אלא את שפירש מצודה להעלות תינוק שנפל לנהר וצד עמו
השיטות המתירות לכוין גם לצורכו ומשמע שם דגים ,וכן כל כיוצא בזה" ,ובמשנה ברורה (ס"ק ל"ח)
כתב "וכן כל כיוצא בזה ...גם כן שרי כיון שאינו מכוין
שהוא סבור שההלכה כשיטות אלו( ,עלה ח'). לזה" ,הרי שלא התיר המשנה ברורה לכוין לתועלת
עיקר וטפל הנוספת.
המהר"ם חביב (כפות תמרים יומא דף פ"ד ובשער הציון (ס"ק י"ז) האריך במחלוקת
עמוד ב') סייג את ההיתר לכוין גם לתועלת אחרת הראשונים בזה וציין שגם ההלכות גדולות (הלכות
רק אם עיקר התכלית של פורס המצודה היא שבת פרק כ"ג) והרוקח (סימן ק"ט) סוברים שמותר
להציל את התינוק ,שבאופן כזה לא יפול שום פגם אף לכוין לכתחילה לצורך התועלת הנוספת ,ומנגד
במעשיו באם הוא יכוין גם לתועלת אחרת ,אבל המאירי (יומא דף פ"ד עמוד ב') ורבינו ירוחם
באופן שעיקר מטרת פורס המצודה היא לצוד דגים (נתיב י"ב חלק ט') הינם בכלל האוסרים לכוין כן
בזה אין כל היתר לפעולתו למרות שהוא יכוין גם
לכתחילה.
להצלת התינוק( ,עלה ט').
