Page 111 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫איק‬ ‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬

‫דאסור‪[ ,‬כי מאחר ולפי רבי שמעון העיקר זה הכונה‪,‬‬ ‫דרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר‪[ ,‬כי לרבי‬
‫לכן הגם שראובן מוכרח להישאר על יד מיטתו של‬ ‫שמעון העיקר זה הכוונה ומפני כן התיר רבי שמעון‬
‫נח‪ ,‬אך כיון שהעיקר זו הכונה ממילא לא יהיה לו כל‬ ‫להסיע את העגלה בשבת על גבי הקרקע‪ ,‬כי אין לו‬
‫כל כונה בעשיית החריץ]‪ ,‬אביי כרבי שמעון‪[ ,‬ולכן‬
‫היתר להתכוין ליהנות משמיעת לשון הרע]"‪.‬‬ ‫אביי התיר לראובן להמשיך בשהייה על יד נח‪ ,‬כי‬
‫למרות שיש לו אפשרות לעזוב את בית החולים‪ ,‬אך‬
‫"כי פליגי אליבא דרבי יהודה דאמר לא שנא‬ ‫כיון שהוא כלל לא מתכוין להאזין ל"פניניו" של נח‪,‬‬
‫מתכוין ולא שנא שאין מתכוין [אלא תמיד כש]‬ ‫לכן אין בזה כל איסור]‪ ,‬ורבא אמר עד כאן לא קא‬
‫אפשר אסור‪ ,‬אביי כרבי יהודה‪[ ,‬ומאחר ולרבי יהודה‬ ‫אמר רבי שמעון אלא היכא דלא אפשר‪[ ,‬רבי שמעון‬
‫העיקר זה העשיה‪ ,‬לכן כל שאין לו אפשרות להימנע‬ ‫לא התיר באינו מתכוין אלא כשאין לו אפשרות‬
‫מלשהות כאן‪ ,‬ממילא אין כל הבדל אם הוא יתכוין‬ ‫להימנע בנקל מלהסיע את העגלה על גבי הקרקע]‪,‬‬
‫להנות מהאיסור או שהוא לא יתכוין‪ ,‬ולכן באי‬ ‫אבל היכא דאפשר‪ ,‬לא [אבל כאשר יש לו אפשרות‬
‫אפשר מותר אף להתכוין ליהנות מהאיסור]‪ ,‬ורבא‬ ‫להימנע מכך ללא קושי לא התיר רבי שמעון להסיע‬
‫אמר לך‪ ,‬עד כאן לא קאמר רבי יהודה שאין מתכוין‬
‫כמתכוין‪ ,‬אלא לחומרא‪[ ,‬ולכן אין כל היתר להסיע‬ ‫את העגלה]"‪.‬‬
‫את העגלה על גבי הקרקע‪ ,‬כי למרות שהוא לא‬
‫התכוין לעשיית החריץ‪ ,‬אך לחומרא אינו מתכוין‬ ‫דרך שניה בביאור מחלוקת אביי ורבא ‪-‬‬
‫כמתכוין]‪ ,‬אבל מתכוין כשאין מתכוין לקולא לא‪,‬‬
‫[ולכן סבור רבא שלא יהיה כל היתר לראובן להאזין‬ ‫"איכא דאמרי‪ ,‬אפשר ולא מיכוין [אופן ב'‪,‬‬
‫להגיגיו של נח‪ ,‬כי למרות שאין לו אפשרות להימנע‬ ‫שבזה נחלקו אביי ורבא לפי הביאור הראשון] היינו‬
‫מלשהות על ידו‪ ,‬אך לא נקל עליו מפני כן להקשיב‬ ‫פלוגתייהו דרבי יהודה ורבי שמעון‪[ ,‬הן אביי והן‬
‫רבא מודים שרבי יהודה ורבי שמעון נחלקו בכגון‬
‫לנח]"‪.‬‬ ‫שלא מכוין‪ ,‬כי רבי שמעון התיר באינו מתכוין אף‬
‫באפשר]‪ ,‬לא אפשר ולא קא מיכוין [אופן ד'] כולי‬
‫המעשה לעומת הכונה‬ ‫עלמא לא פליגי דשרי‪ ,‬כי פליגי דלא אפשר וקא‬

‫סוגיא זו מעמתת את הכונה לעומת המעשה‪,‬‬ ‫מיכוין [אופן ג']"‪.‬‬
‫כאשר לשיטת אביי נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון‪,‬‬
‫שלרבי יהודה העיקר זה המעשה‪ ,‬ואילו לרבי שמעון‬ ‫בדרך השניה מבארת הגמרא שמחלוקתם של‬
‫העיקר זה הכונה‪ ,‬וזאת הן לקולא והן לחומרא‪ ,‬ומפני‬ ‫אביי ורבא בהנאה הבאה לאדם בעל כורחו היינו‬
‫כן לגבי הסעת עגלה על גבי הקרקע לא התיר רבי‬ ‫כאשר אין לו אפשרות להימנע מכך‪ ,‬אבל ההנאה‬
‫יהודה את המעשה למרות שאין לו כל כונה לעשות‬ ‫עצמה אינה בכפיה אלא הוא מכוין ליהנות מהאיסור‪,‬‬
‫חריץ כי העיקר זה המעשה‪ ,‬ומאידך רבי שמעון‬ ‫וכגון כאשר לא היה לראובן אפשרות לעזוב את בית‬
‫שסובר שהעיקר זה הכונה לכן הוא התיר להסיע‬
‫את העגלה על גבי הקרקע‪ ,‬וזאת מכיון שהוא אינו‬ ‫החולים‪ ,‬אך האזין בקשב רב ליוצא מפיו של נח‪.‬‬

‫מתכוין לעשות חריץ‪.‬‬ ‫"ואליבא דרבי שמעון דאזיל בתר כונה‪[ ,‬ומפני כן‬
‫הוא התיר להסיע את העגלה על גבי הקרקע‪ ,‬כי כל‬
‫לעומת זאת כאשר אין לראובן אפשרות לעזוב‬ ‫מטרתו היתה רק להסיע את העגלה אך לא היה לו‬
‫את בית החולים יתיר לו רבי יהודה אף להאזין‬ ‫כל כונה לעשות את החריץ]‪ ,‬כולי עלמא לא פליגי‬