Page 124 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ג הלע‬ ‫מתנת‬ ‫דכק‬

‫היא שחכמינו גילו לנו את חוק הטבע שייסד הבורא‬ ‫העילה להתרצות‬
‫שאין מציאות שאדם יבעל רק מחמת שהוא מאוים‪,‬‬
‫ואם אנו רואים שהוא בעל אם כן בהכרח שבסתר‬ ‫ובביאור דברי הרמב"ם נראה שאכן אילו היו‬
‫ליבו הוא גמר בדעתו לבעול במזיד גמור‪ ,‬והרי הוא‬ ‫כופים את הבועל ואונסים אותו להתרצות לא היה‬
‫כבערל שעוד בטרם כפה אותו הפריץ להתגעל‬ ‫זה רצון אלא אונס‪ ,‬ואם הוא עבר ולא נהרג הוא לא‬
‫במאכלות אסורים‪ ,‬הוא כבר החליט לאוכלם‪[ ,‬כנזכר‬ ‫היה חייב מיתה‪ ,‬וככל עובר עבירה באונס שגם אם‬
‫בפתיחה לשריג]‪ ,‬וכך גם מי שבעל באונס לא היתה‬ ‫ההלכה היא יהרג ולא יעבור אבל אם הוא עבר אין‬
‫אפשרות לכוף אותו לולא זאת שהוא היה עובר על‬ ‫להעניש אותו על כך כי הוא עשה זאת מחמת אונס‪,‬‬
‫איסור התורה ובועל אף ללא הכפיה‪ ,‬ולכן הרמב"ם‬ ‫אך המציאות היא שאין אפשרות לאנוס להתרצות‪,‬‬
‫התרצות ואונס הם שני דברים הסותרים זה את זה‪,‬‬
‫וסיעתו סבורים שהוא בר מות‪.‬‬ ‫כי ההתרצות בהכרח היא אך ורק כתוצאה מרצון‬
‫האדם ולא מחמת כפיה‪ ,‬אלא שהעילה והסיבה‬
‫וכן ביאר הגאון רבי ברוך דב ליבוביץ זצ"ל (ברכת‬ ‫שהוא החליט להתרצות אינה אלא בגלל שהחרב‬
‫שמואל כתובות סימן ז') "דמדברי הרמב"ם נראה‬ ‫היתה מונחת על צוארו‪ ,‬כלומר שהמניע להתרצות‬
‫שפירוש אין קישוי אלא לדעת הוי דיש כאן דעת כזה‬ ‫היה האונס‪ ,‬אבל סוף דבר הבעילה היתה ברצון ולא‬
‫באונס‪ ,‬ולכן סבור הרמב"ם שכגון זאת אינו נכלל‬
‫שאפילו בלא אונס היה גם כן עושה"‪.‬‬
‫בפטור אונס‪ ,‬כי העשיה היתה מרצון ולא באונס‪.‬‬
‫ביאור זה אינו מובן כדי הצורך‪ ,‬כי הרי בעינינו אנו‬
‫רואים שאדם זה לא סבר כלל לעבור על איסור תורה‬ ‫כך שהמחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ורבינו‬
‫של גילוי עריות‪ ,‬וכל מה שהוא עשה כן לא היה זאת‬ ‫יונה היא‪ ,‬שהרמב"ן ורבינו יונה סברו שמאחר‬
‫אלא רק בגלל קנה הרובה שכוון כנגדו‪ ,‬ואם כן דבר‬ ‫וההתרצות היתה אך ורק מחמת האונס לכן הרי‬
‫פלא הוא להחליט שאם הוא בעל בהכרח שגם לולא‬ ‫הוא כאנוס על הבעילה‪ ,‬וממילא הוא לא חיב מיתה‪,‬‬
‫אבל הרמב"ם סובר שמאחר והאונס היה רק העילה‬
‫האונס הוא היה בועל‪.‬‬ ‫להתרצות‪ ,‬אבל הבעילה היתה מרצון לכן הוא חיב‬

‫ריצוי גמור‬ ‫מיתה‪.‬‬

‫אך יתכן לפרש קצת באופן שונה‪ ,‬ולהשוות את‬ ‫ברכת שמואל וקובץ הערות‬
‫האנוס לבעול לזונדל ולא לדמותו לבערל‪[ ,‬ואולי לזה‬
‫התכוונו הגאונים רבי ברוך דב ליבוביץ זצ"ל‪ ,‬ורבי‬ ‫הרצון לא מתבטל באונס‬
‫אלחנן וסרמן הי"ד‪ ,‬אלא שלא משמע כן מלשונם]*‪,‬‬
‫והיינו שחכמינו גילו לנו שאדם אינו יכול לבעול רק‬ ‫אמנם הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן בקובץ‬
‫בגין ההכרח והכפיה‪ ,‬איום חמור ככל שיהיה לא יהיה‬ ‫הערות (סימן מ"ט אות ד') ביאר שכאשר רבא‬
‫באפשרותו להכריח מאן דהוא לבעול בניגוד לרצונו‪,‬‬ ‫אמר שאין קישוי אלא לדעת‪ ,‬משמעות הדברים‬
‫ומפני כן באם הנאנס בעל בהכרח שהוא התרצה‬

‫ * וזה לשון קובץ הערות (סימן מ"ט אות ד') "ונראה לדעת השאלתות והרמב"ם‪ ,‬שזוהי כונת רבא דאין אונס לערוה לפי‬
‫שאין קישוי אלא לדעת‪ ,‬והיינו דקים להו לרבותינו זכרונם לברכה שאי אפשר בשום אופן להתקשות אם לא שיהיה לו‬
‫רצון לבעול במזיד להנאתו‪ ,‬דאם אין ברצונו לבעול להנאתו אלא כדי להנצל ממיתה לא היה יכול להתקשות‪ ,‬דכן הוא חוק‬
‫הטבע‪ ,‬וכיון דחזינן שהוא מקושה‪ ,‬על כרחך מוכח שיש לו רצון גמור לביאה‪ ,‬וגם אם לא אנסוהו היה בועל במזיד להנאתו‪,‬‬

‫ומשום הכי חייב מיתה‪ ,‬דאין האונס פוטרו היכא שיש לו רצון גמור לעשות המעשה"‪.‬‬