Page 131 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 131
קלא משה 'ב גריש ' -ד הלע מתנת
נהנה מממון חברו הוא חייב לשלם מדין נהנה ,ב. שפטור מהתשלומים ,כי דבר פשוט הוא שאין כל
מדברי ר"י בתוס' בסוגיין מתבאר שאין חיוב נהנה סיבה לחייב תשלום על ההנאה ,מאחר שהוא כלל
כאשר ההנאה הגיעה אליו מאליה בלא שהוא עשה לא היה מעונין ליהנות מאכילת איסור ,ורש"י הוצרך
מעשה ,ג .בסוף דבריהם כתבו התוספות בשם
ריצב"א שיש חילוק בין הנאת היתר להנאת איסור, רק לכתוב שהוא פטור ממיתה.
שאף שהנהנה מממון חבירו חייב לשלם ,אבל אם
תחבו לו דבר איסור לפיו הוא פטור מהתשלומים, מסקנה
וזאת כיון שיש לנו הנחה ברורה שאדם לא רוצה
כך שבנידון האם יש חיוב תשלומים למי שעל
ליהנות מהמאכל האסור. כורחו תחבו לתוך פיו אוכל של חברו ,יש בזה ג'
שיטות ,א .תוספות בבא קמא כתבו שכאשר גופו
הלכה למעשה
העולה מכל זה לגבי שניאור שאנסו אותו לשתות את הקוקה קולה
של דני ,לשיטת תוספות בכתובות שאין לחייב על ההנאה אם הנהנה לא
עשה כל מעשה ,אם כן שניאור יהיה פטור מלשלם ,אבל לשיטת תוספות
בבבא קמא שניאור יהיה חייב לשלם ,כי כל שגופו נהנה אף שלא עשה כל
מעשה הוא חייב לשלם על הנאה של ריבוי חומר מחמת הטענה של "ממוני
גבך" .אך למבואר בסוף דברי התוספות בכתובות בשם ריצב"א כלל זה לא
נאמר באכילת איסור ,שבזה אין לחייב את האוכל כיון שברור שהוא לא היה
מעונין באכילת איסור ,ולפי זה מאחר ששניאור סבור שקוקה קולה הוא
משקה שאסור לשתות אותו ,אם כן ברור שלא היה לו כל הנאה מהמשקה
והוא יפטר מלשלם לשניאור על הקוקה קולה.
-ג-
תשלומי הנאה באונס ורצון
עריבות אינה סיבה לתשלומים התבאר ששיטת ריצב"א היא שקושיית הגמרא
היתה הן לגבי עונש מיתה והן לגבי חיוב ממון,
בירושלמי (סוטה פרק ד' הלכה ד') מבואר שמאחר ותחבו לו לפיו את התרומה לכן הוא יפטר
שאונס אינו סותר עריבות ,וגם מי שאונסים אותו יתכן משניהם "דאנן סהדי דלא ניחא ליה באכילת איסור
שהמאכל יהיה ערב לו[ ,ונאריך בדברי הירושלמי [ברור לנו שזה שתחבו לפיו את התרומה לא היה
בשריג ג' עלה ה'] ,ולכאורה דברי הירושלמי סותרים מרוצה מכך ,כי הוא לא רצה לאכול מאכל שאסור
להנחה המבוארת בתוספות שברור לנו שזה שתחבו
לו לאכלו]".
את המאכל לפיו לא נח לו מהאכילה.