Page 131 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 131

‫קלא‬  ‫משה‬  ‫'ב גריש ‪' -‬ד הלע‬                        ‫מתנת‬

‫נהנה מממון חברו הוא חייב לשלם מדין נהנה‪ ,‬ב‪.‬‬       ‫שפטור מהתשלומים‪ ,‬כי דבר פשוט הוא שאין כל‬
‫מדברי ר"י בתוס' בסוגיין מתבאר שאין חיוב נהנה‬      ‫סיבה לחייב תשלום על ההנאה‪ ,‬מאחר שהוא כלל‬
‫כאשר ההנאה הגיעה אליו מאליה בלא שהוא עשה‬          ‫לא היה מעונין ליהנות מאכילת איסור‪ ,‬ורש"י הוצרך‬
‫מעשה‪ ,‬ג‪ .‬בסוף דבריהם כתבו התוספות בשם‬
‫ריצב"א שיש חילוק בין הנאת היתר להנאת איסור‪,‬‬                        ‫רק לכתוב שהוא פטור ממיתה‪.‬‬
‫שאף שהנהנה מממון חבירו חייב לשלם‪ ,‬אבל אם‬
‫תחבו לו דבר איסור לפיו הוא פטור מהתשלומים‪,‬‬                       ‫מסקנה‬
‫וזאת כיון שיש לנו הנחה ברורה שאדם לא רוצה‬
                                                  ‫כך שבנידון האם יש חיוב תשלומים למי שעל‬
                       ‫ליהנות מהמאכל האסור‪.‬‬       ‫כורחו תחבו לתוך פיו אוכל של חברו‪ ,‬יש בזה ג'‬
                                                  ‫שיטות‪ ,‬א‪ .‬תוספות בבא קמא כתבו שכאשר גופו‬

                       ‫הלכה למעשה‬

     ‫העולה מכל זה לגבי שניאור שאנסו אותו לשתות את הקוקה קולה‬
     ‫של דני‪ ,‬לשיטת תוספות בכתובות שאין לחייב על ההנאה אם הנהנה לא‬
     ‫עשה כל מעשה‪ ,‬אם כן שניאור יהיה פטור מלשלם‪ ,‬אבל לשיטת תוספות‬
     ‫בבבא קמא שניאור יהיה חייב לשלם‪ ,‬כי כל שגופו נהנה אף שלא עשה כל‬
     ‫מעשה הוא חייב לשלם על הנאה של ריבוי חומר מחמת הטענה של "ממוני‬
     ‫גבך"‪ .‬אך למבואר בסוף דברי התוספות בכתובות בשם ריצב"א כלל זה לא‬
     ‫נאמר באכילת איסור‪ ,‬שבזה אין לחייב את האוכל כיון שברור שהוא לא היה‬
     ‫מעונין באכילת איסור‪ ,‬ולפי זה מאחר ששניאור סבור שקוקה קולה הוא‬
     ‫משקה שאסור לשתות אותו‪ ,‬אם כן ברור שלא היה לו כל הנאה מהמשקה‬

                                  ‫והוא יפטר מלשלם לשניאור על הקוקה קולה‪.‬‬

               ‫‪-‬ג‪-‬‬

     ‫תשלומי הנאה באונס ורצון‬

     ‫עריבות אינה סיבה לתשלומים‬                    ‫התבאר ששיטת ריצב"א היא שקושיית הגמרא‬
                                                  ‫היתה הן לגבי עונש מיתה והן לגבי חיוב ממון‪,‬‬
‫בירושלמי (סוטה פרק ד' הלכה ד') מבואר‬              ‫שמאחר ותחבו לו לפיו את התרומה לכן הוא יפטר‬
‫שאונס אינו סותר עריבות‪ ,‬וגם מי שאונסים אותו יתכן‬  ‫משניהם "דאנן סהדי דלא ניחא ליה באכילת איסור‬
‫שהמאכל יהיה ערב לו‪[ ,‬ונאריך בדברי הירושלמי‬        ‫[ברור לנו שזה שתחבו לפיו את התרומה לא היה‬
‫בשריג ג' עלה ה']‪ ,‬ולכאורה דברי הירושלמי סותרים‬    ‫מרוצה מכך‪ ,‬כי הוא לא רצה לאכול מאכל שאסור‬
‫להנחה המבוארת בתוספות שברור לנו שזה שתחבו‬
                                                                                     ‫לו לאכלו]"‪.‬‬
             ‫את המאכל לפיו לא נח לו מהאכילה‪.‬‬
   126   127   128   129   130   131   132   133   134   135   136