Page 135 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫קלה‬ ‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ה הלע‬ ‫מתנת‬

‫הן עיקר הגירושין מן התורה‪ ,‬ואלו הן‪ ,‬שלא יגרש‬ ‫את אשתו‪ ,‬הוא אכן חפץ לקיים את חובתו ולגרשה‪,‬‬
‫האיש אלא ברצונו‪ ,...‬ומנין שעשרה דברים אלו מן‬ ‫ואם הוא נמנע מכך אין זאת אלא שיצרו אונס אותו‬
‫התורה שנאמר (דברים כ"ד א') והיה אם לא תמצא‬ ‫ובניגוד לרצונו הוא נמנע מלגרש‪ ,‬כך שכשבית דין‬
‫חן בעיניו‪ ...‬מלמד שאינו מגרש אלא ברצונו‪ ,‬ואם‬ ‫כופים אותו והוא נאות לגרש הגירושין נעשים מתוך‬
‫נתגרשה שלא ברצונו אינה מגורשת‪ ,‬אבל האשה‬
‫הסכמה ורצון‪ ,‬כי אדרבה בזה הוא חפץ‪.‬‬
‫מתגרשת ברצונה ושלא ברצונה"‪.‬‬
‫כפיה עם הסכמה‬
‫וביאר העונג יום טוב שכאשר בית דין כופים את‬
‫הבעל לקיים את חובתו ולתת לאשתו גט אין בזה‬ ‫גם אחר הסברו של הרמב"ם אין משמעות‬
‫עילה לפסול את הגט מחמת האונס‪ ,‬כי דין אונס‬ ‫הדברים שכאשר בית דין כופים אין זה אונס‪ ,‬אלא‬
‫שייך רק כאשר כופים אדם לקיים דבר שהוא אינו‬ ‫שמאחר ובפנימיותו היהודי מעונין לקיים את‬
‫מחויב בו על פי דין‪ ,‬אבל כפיה על דבר שהוא מחויב‬ ‫חובתו ממילא מצורפת לכפיה זו הסכמה ורצון‪,‬‬
‫בו איננה בכלל אונס‪ ,‬כך שגט שניתן באמצעות כפית‬ ‫הרי שלמרות שהגט ניתן מחמת כפית בית דין‪ ,‬וגם‬
‫בית דין אין בו חיסרון של עשיה באונס כבשאר דיני‬ ‫ללא הסכמתו לא היתה לו אפשרות להימנע מכך‪,‬‬
‫עם זאת הגט כשר בגלל שביחד עם הכפיה היה גם‬
‫התורה‪.‬‬ ‫הסכמה ורצון‪ ,‬ומדברי הרמב"ם הללו הוכיח העונג‬

‫אלא שגט שניתן באמצעות כפיה יש בו‬ ‫יום טוב שכאשר יש אונס ורצון יחד לא הוי אונס‪.‬‬
‫בעייתיות מאחר והוא ניתן בהעדר רצונו של הבעל‪,‬‬
‫והלכה היא בגיטין שגט שלא ניתן ברצונו של הבעל‬ ‫ומכאן רצה להכריע העונג יום טוב לגבי מי שרצה‬
‫הינו גט פסול‪ ,‬ולזאת הוצרך הרמב"ם להאריך‬ ‫לגרש את אשתו אלא שנמנע מכך מחמת אילוצים‬
‫ולהסביר שאכן גט זה שניתן בכפית בית הדין הינו‬ ‫אלו ואחרים‪ ,‬שהגט יהיה גט גם אם הוא ניתן בכפיה‪,‬‬
‫ככל גט שניתן מרצון‪ ,‬וכמו שהסביר הרמב"ם‬ ‫וכך גם הגט שנתן חיים לשרה יהיה גט כשר‪ ,‬למרות‬
‫שבפנימיותו כל יהודי מעוניין לקיים את חיוביו אלא‬ ‫שהגט ניתן באמצעות כפיה לא כשרה‪ ,‬אך כיון‬
‫שיצרו אונסו‪ ,‬ולזה הועילה הכפיה להתיש את יצרו‪,‬‬ ‫שכעיקרון חיים חפץ לגרשה אלא שהוא נמנע מכך‬
‫בגלל שהוריו מנעו זאת ממנו‪ ,‬אם כן אין זה גט כפוי‬
‫וממילא יש כאן אף הסכמה ורצון‪.‬‬
‫אלא גט ברצון‪.‬‬
‫אונס ורצון‬
‫אונס והעדר רצון‬
‫נמצא שמה שהאריך הרמב"ם לבאר שגם טרם‬
‫הכפיה בפנימיותו הבעל היה מעונין לקיים את‬ ‫העונג יום טוב חזר ודחה את ההוכחה מדברי‬
‫חובתו לתת גט לאשתו‪ ,‬אין כונת הרמב"ם לנמק בזה‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬וביאר שבגט הניתן בכפיה ישנם שתי‬
‫מדוע אין בגט שנכפה על ידי בית דין את הפגם של‬ ‫חסרונות‪ ,‬א‪ .‬הגט פסול כי הוא ניתן באונס וכפיה‬
‫עשיה מתוך אונס‪ ,‬כי הרי בגט שניתן בכפית בית דין‬ ‫והרי זה ככל דיני התורה שאין להם תוקף כאשר‬
‫אין בו כלל בעייתיות של עשיה באונס‪ ,‬אלא נימוקו‬ ‫הם נעשו מתוך אילוץ וכפיה‪ ,‬ב‪ .‬הגט פסול כי הוא‬
‫של הרמב"ם הוא לבאר כיצד מיושם בגט זה ההלכה‬ ‫ניתן בהעדר רצון ובגט יש הלכה שהגט אינו כשר‬
‫הספציפית בהלכות גיטין שגט צריך להינתן מרצונו‬ ‫אלא אם כן הוא ניתן מרצונו של הבעל‪ ,‬וכמפורש‬
‫ברמב"ם (תחילת הלכות גירושין) "ועשרה דברים‬
‫של הבעל‪.‬‬