Page 138 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ו הלע‬ ‫מתנת‬ ‫קלח‬

‫בתרגום לשפת ההלכה‪ ,‬גדי נכשל בשגגה בעוון שבועה‪ ,‬בתקופת המקדש היה מוטל‬
‫על הנכשל בשגגת שבועה להביא קרבן שבועה‪ ,‬ולכן גם כיום החוטא בכגון זאת יכתוב‬
‫על פנקסו שלכשיבנה המקדש הוא יביא חטאת שמנה‪ ,‬וכמעשה ברבי ישמעאל בן אלישע‬
‫המובא בשבת (דף י"ב עמוד ב') "קרא והטה וכתב על פנקסו‪ ,‬אני ישמעאל בן אלישע‬
‫קריתי והטיתי נר בשבת לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה"‪ ,‬וראה ביומא (דף פ'‬

‫עמוד א')‪.‬‬

‫האם אכן גם גדי ירשום כך על פנקסו ?‬

‫עליה‪ .‬אבל תוספות מפרשים שאין לנו ידיעה‬ ‫שבועות (דף כ"ו עמוד ב') "בעא מיניה רבינא‬
‫שראובן היה אוכל את הכיכר בשאט נפש‪ ,‬ויתכן‬ ‫מרבא‪ ,‬נשבע על ככר [ראובן נשבע שלא יאכל‬
‫שאילו הוא היה זוכר מהשבועה הוא לא היה אוכל‬ ‫מהכיכר]‪ ,‬ומסתכן עליה [ואם הוא לא היה אוכל‬
‫מהכיכר‪ ,‬אך אנו יודעים שמגודל צערו הוא היה‬ ‫מהלחם הוא היה עלול להסתכן]‪ ,‬מהו [אם בגין כך‬
‫מרוצה מכך שהוא שכח מהשבועה‪ ,‬ומפני כן הוא‬ ‫הוא אכל מהכיכר האם הוא יהיה חייב להביא קרבן‬
‫לא יכול להביא קרבן‪ ,‬כי הוא היה מרוצה מהשגגה‪.‬‬ ‫שבועה]‪ ,‬מסתכן לישרי ליה מר [אם הוא מסוכן אף‬
‫לכתחילה מותר לו לאכול מהכיכר‪ ,‬ובודאי שהוא‬
‫שמח בשגגה‬ ‫פטור מקרבן]‪ ,‬אלא מצטער ואכלה בשגגת שבועה‬
‫[הוא לא היה בחשש סכנה‪ ,‬אלא שהוא היה מאד‬
‫גם גדי שכח שהוא קיבל על עצמו בשבועה‬ ‫רעב והיה לו מכך צער רב‪ ,‬והוא שגג ואכל את‬
‫שהוא לא ישתה יין גם בפורים דמוקפים‪ ,‬אך הוא‬ ‫הלחם]‪ ,‬מאי [האם הוא יהיה חייב קרבן שבועה כיון‬
‫שמח בכך שהוא שגג‪ ,‬ולכן לשיטת התוספות הוא‬ ‫שהוא עבר בשוגג על השבועה‪ ,‬או שמאחר ומחמת‬
‫לא עומד בקריטריונים של המתכפרים בקרבן‪,‬‬ ‫הצער היה לו רצון לאכול את הכיכר‪ ,‬ממילא הוא‬
‫אולם לשיטת רש"י מאחר וגדי לא היה שותה‬ ‫לא עומד בקריטריונים של המתכפרים בקרבן]‪,‬‬
‫מהיין לולא זאת שהוא שגג‪ ,‬ממילא הוא יכתוב על‬ ‫אמר ליה תנינא שב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו‪,‬‬
‫פנקסו שכשיבנה בית המקדש הוא יביא חטאת‬ ‫לא שב מידיעתו אין מביא קרבן‪[ ,‬ומאחר וגם ללא‬
‫השגגה היה לו רצון לאכול מהכיכר לכן הוא אינו‬
‫שמנה‪.‬‬
‫יכול להביא קרבן]"‪.‬‬
‫אונס ורצון‬
‫שיטות הראשונים‬
‫העונג יום טוב (סימן קס"ח) סבר לדמות נידון זה‬
‫לשאלה היסודית האם כאשר מתלוה הסכמה ורצון‬ ‫רש"י ותוספות נחלקו בביאור הסוגיא‪,‬‬
‫לאונס הרי זה בכלל אונס‪ ,‬וכמו שמבואר בסוגיא‬ ‫לשיטת רש"י כשראובן חש רעב קיצוני הוא כבר‬
‫שלמרות שבעת שהוא אכל את הכיכר נשתכחה‬ ‫גמר בדעתו לאכול מהכיכר גם ללא היתר‪ ,‬אלא‬
‫ממנו השבועה‪ ,‬אך כיון שהוא חפץ בכך לכן אין זה‬ ‫שבמקרה הוא גם שכח מהשבועה‪ ,‬ולכן הוא אינו‬
‫בכלל שוגג‪ ,‬והוא אינו זכאי להביא קרבן לכפרתו‪ ,‬כך‬ ‫נחשב כשוגג‪ ,‬והוא אינו יכול להביא קרבן‪ ,‬כי הרי‬
‫גם עשיה בכפיה איננה נחשבת לאונס באם התלוה‬ ‫גם אילו הוא היה זוכר מהשבועה הוא היה עובר‬

‫לכך גם הסכמה ורצון‪.‬‬