Page 137 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫קלז‬ ‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ו הלע‬ ‫מתנת‬

‫עשיה באונס‪ ,‬אלא הרמב"ם מסביר מדוע אין‬ ‫ולכן הרמב"ם הוצרך להאריך ולהסביר שכאשר‬
‫בגט זה פגם מחמת שהוא ניתן שלא מרצונו של‬ ‫בית דין כופים את הבעל לגרש יש בזה אף רצון‪ ,‬כי‬
‫בפנימיותו הוא רצה בכך אף לפני הכפיה אלא שיצרו‬
‫המגרש‪.‬‬ ‫הרע הוא שאנסו שלא ליישם את מחויבותו‪ ,‬אך כיון‬
‫שבית דין הפעילו עליו לחץ ותשש יצרו‪ ,‬שוב הרצון‬
‫כך שמדברי הרמב"ם הללו אין כל הוכחה לגבי‬
‫עשיה באונס ורצון יחדיו‪ ,‬כי הרמב"ם כלל לא עוסק‬ ‫הפנימי שלו התממש‪ ,‬כך שהגט ניתן מרצון‪.‬‬

‫בסוגית אונס‪ ,‬אלא בהעדר רצון‪.‬‬ ‫הסברם של האחרונים תואם את דבריו של‬
‫העונג יום טוב שאין המטרה של הרמב"ם להסביר‬
‫סוף דבר מדברי הרמב"ם הללו אין הוכחה‬ ‫מדוע אין בגט שניתן בכפית בית דין חיסרון של‬
‫לסוגית אונס ורצון יחדיו‪.‬‬

‫עלה ו'‬

‫שגגת שבועה‬

‫במוצאי פורים תשע"ז כשהתעורר גדי ממשתה‬
‫היין וזכר את אשר נעשה‪ ....‬נשבע שלא ישוב עוד‬
‫לכיסלו‪ ,‬ולהבא לא ישתה עוד יין הן בפורים דפרזים‬
‫עיר מגוריו‪ ,‬והן בפורים דמוקפים שם מקום ישיבתו‪.‬‬
‫עברה שנה ופורים תשע"ח בפתח‪ ,‬גדי נאמן לשבועתו‬
‫נמנע מלשתות יין‪ ,‬אבל כשפנה יום ובגלל ההימנעות‬
‫מהשתיה הוא חש חוסר שייכות ליום הפורים‪ ,‬גמר‬
‫אומר בליבו לשתות יין ויהי מה‪ ,‬וכדרכם של מטהרי‬
‫השרץ בק"נ טעמים‪ ,‬חיפש גדי איזה היתר לשתות‪,‬‬
‫עד שלפתע הבריק ברעיונו הרי פורים דפרזים כבר‬
‫חלף עבר‪ ,‬וממילא נקי הוא משבועתו‪ ,‬ולא זכר גדי כי‬
‫בשבועתו הוא כלל להדיא הן את פורים דפרזים והן‬
‫את פורים דמוקפים‪ ,‬והוא נזכר מכך רק לאחר שלפנות‬

‫בוקר הוא התעורר ממשתה היין‪.‬‬