Page 144 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ב גריש ‪' -‬ח הלע‬ ‫מתנת‬ ‫דמק‬

‫למנוע פרצה‬ ‫הריטב"א שהגט אינו גט‪( ,‬עיין שם‪ ,‬ובמאירי גיטין‬
‫דף פ"ח עמוד ב')‪ ,‬הוי אומר שכאשר הוא הכניס את‬
‫אמנם מדברי התוספות ישנים [שנדפסו על‬ ‫עצמו מרצונו למצב של אונס‪ ,‬אזי כל עוד הוא לא‬
‫הגליון לצד דברי התוספות בשבת דף ד' עמוד‬ ‫התחרט אין זה בכלל אונס‪ ,‬ורק אם הוא התחרט‬
‫א'] מתבאר בהיפך‪ ,‬שהתוספות ישנים הקשו על‬
‫דברי התוספות‪ ,‬שאם אכן כדברי התוספות שמי‬ ‫אלא שהוא אינו יכול לחזור בו‪ ,‬אז הוי אונס‪.‬‬
‫שנמנע מלרדות את הפת בגלל ציווי חכמים הוא‬
‫אינו מתחייב מיתה‪ ,‬אם כן מדוע צידד רב ביבי בר‬ ‫כשהכניס עצמו לאונס אינו אנוס‬
‫אביי להתיר לו לרדות את הפת‪ ,‬והרי בין כך הוא לא‬
‫יעבור איסור‪ ,‬כי הרי גם אילו הוא היה נמנע מלרדות‬ ‫לאור זאת הסביר החלקת יואב שגם המדבק‬
‫את הפת בגלל האיסור לרדות פת מתנור הוא הרי‬ ‫פת לתנור כל עוד הוא לא התחרט על מעשיו אין‬
‫הוא אנוס‪ ,‬ואף שאסור לו לרדות את הפת‪ ,‬אך הרי‬
‫היה פטור ממיתה‪ ,‬כי אנוס הוא‪.‬‬ ‫הוא הכניס את עצמו מדעת לאיסור זה‪ ,‬ולכן אין הוא‬
‫בכלל אנוס‪ ,‬ומה שכתבו התוספות שאם חכמינו‬
‫ותירצו התוספות ישנים שהסיבה שחכמים‬ ‫זכרונם לברכה לא היו מתירים לו לרדות את הפת‬
‫התירו בכגון זאת לרדות את הפת‪ ,‬אין זה אלא‬ ‫הוא היה נחשב כאנוס‪ ,‬אין זאת אלא כאשר הוא חזר‬
‫בכדי שמי שימנע בשאט נפש מלרדות את הפת‬ ‫בו והוא מתחרט על מעשיו אלא שהוא נמנע עתה‬
‫יתחייב על כך שהוא דיבק את הפת לתנור‪ ,‬וביאר‬ ‫לרדות את הפת רק מחמת ציווי חכמים‪ ,‬על כגון‬
‫השפת אמת שחכמים חששו מעברינים שינצלו את‬ ‫זאת פסקו התוספות שהוא לא יענש כי אנוס הוא‪,‬‬
‫האיסור לרדות את הפת בכדי להפטר מעונש על‬ ‫אבל מי שהכניס את הפת לתנור בשאט נפש‪ ,‬ועדין‬
‫כך שהם אופים פת בשבת‪ ,‬כי מכיון שאסור להם‬ ‫הוא עומד במרדו וכלל הוא לא מתחרט על מעשיו‪,‬‬
‫לרדות את הפת מהתנור ממילא הם אנוסים‪ ,‬ובכדי‬
‫למנוע פירצה זו לכן ראו חכמים להתיר לרדות את‬ ‫בכגון זאת אין הוא אנוס‪ ,‬והוא יענש על מעשיו‪.‬‬
‫הפת מהתנור לפני גמר האפיה‪ ,‬כך שמי שימנע‬
‫רצון ללא אונס‬
‫מלרדות את הפת יתחייב סקילה‪.‬‬
‫על פי זה דחה החלקת יואב את הראיה מהסוגיא‬
‫האם גם הרשע אנוס?‬ ‫לנידון האם אונס ורצון יחדיו הוי בכלל אונס‪ ,‬כי‬
‫הסיבה שמי שבשאט נפש נמנע מלרדות את‬
‫מתבאר בדברי התוספות ישנים שאם חכמים‬ ‫הפת מהתנור יעבור על איסור אפיה בשבת והוא‬
‫לא היו מתירים לרדות את הפת מהתנור גם העושה‬ ‫לא יפטר מחיובו מחמת זאת שהוא אנוס בגין כך‬
‫בשאט נפש היה נחשב לאנוס והוא היה פטור מעונש‬ ‫שחכמינו אסרו עליו לרדות את הפת‪ ,‬אין זה בגלל‬
‫על כך שהוא הכניס את הפת לתנור‪ ,‬מסקנה זו נוגדת‬ ‫שביחד עם האונס יש גם רצון‪ ,‬אלא שמאחר והוא‬
‫הכניס את עצמו לאונס והוא עדין עומד במרדו‬
‫את שני החידושים של החלקת יואב‪.‬‬ ‫ממילא אין זה אונס‪ ,‬ולכן הוא יענש על כך שהוא‬
‫חילל את השבת‪ ,‬ורק כאשר הוא מתחרט על מעשיו‬
‫א‪ .‬מה שחידש החלקת יואב שכל מי שהכניס‬ ‫והוא נמנע מלרדות את הפת רק בגלל ציווי חכמים‪,‬‬
‫את עצמו למצב של אונס איננו בכלל הפטור‬
‫של אונס אם הוא עדין עומד במרדו‪ ,‬אבל בדברי‬ ‫על כגון זאת כתבו התוספות שהוא פטור‪.‬‬
‫התוספות שנים רואים שלמרות שהעושה בשאט‬