Page 422 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫ג"י גישר ‪ -‬א"י הלע‬ ‫מתנת‬ ‫בכת‬

‫ותשע לילות‪ ,‬אם כן מי שחיסר לילה אחד הרי בשנה‬ ‫סבורים שכל לילה ולילה זה מצוה בפני עצמה‪ ,‬ולכן‬
‫זו הוא כבר לא יוכל לקיים את המצוה‪ ,‬ואם כן מדוע‬ ‫בזה שהוא לא ספר לילה אחד אין זה מזיק לשאר‬
‫עליו להמשיך ולספור ללא ברכה בכל לילה‪ ,‬והרי‬
‫הלילות‪ ,‬כי כל לילה ולילה זה מצוה נפרדת‪.‬‬
‫הוא לא מקיים מצוה בספירה זו‪.‬‬
‫מבואר שיש כאן מחלוקת יסודית בין הראשונים‬
‫והוכיח מזה הרב פעלים שגם מי שאינו יכול לקיים‬ ‫האם ספירת העומר היא מצוה אחת שמתקיימת על‬
‫את המצוה בשלימות לא ימנע את עצמו מלקיים מה‬ ‫ידי ספירה של ארבעים ותשע לילות‪ ,‬ולכן מי שמחסר‬
‫שביכולתו לקיים‪ ,‬ולכן הגם שמי ששכח לספור לילה‬ ‫לילה אחד הוא הפסיד את האפשרות לקיים בשנה זו‬
‫אחד כבר אינו יכול לקיים בשנה זו את מצוות ספירת‬ ‫את המצוה של ספירת העומר‪ ,‬וזו היא דעת ההלכות‬
‫העומר בשלימות‪ ,‬אך לפחות יקיים את המצוה באופן‬ ‫גדולות‪ ,‬ואילו התוספות סבורים שהספירה שבכל‬
‫חלקי‪ .‬ולכן עליו להמשיך ולספור אף בשאר לילות‪,‬‬ ‫לילה היא מצוה בפני עצמה‪ ,‬וממילא אין כל זיקה בין‬
‫לילה ללילה‪ ,‬ולכן גם מי שדילג לילה אחד ולא ספר‬
‫אך ללא ברכה‪.‬‬ ‫אין כל סיבה שימנע ממנו להמשיך בספירה בשאר‬

‫אך בשו"ת רב פעלים חוזר ומפקפק בראיה זו‪ ,‬כי‬ ‫הלילות‪.‬‬
‫יתכן שאכן לשיטת ההלכות גדולות מכיון שחסר לו‬
‫לילה אחד והוא לא יוכל לקיים את המצוה בשלימות‬ ‫סופר בשאר ימים בלא ברכה‬
‫ממילא אין כל ענין שימשיך לספור בשאר הלילות‪,‬‬
‫אולם השולחן ערוך לא פסק בהחלט כדעתו רק‬ ‫להלכה פסק השולחן ערוך "אם שכח לברך‬
‫לחוש שלא לברך מחמת שיטתו‪ ,‬והסיבה שהשולחן‬ ‫באחד מהימים‪ ...‬סופר בשאר ימים בלא ברכה"‪,‬‬
‫ערוך הצריך להמשיך לספור גם בשאר הלילות‪ ,‬הוא‬ ‫וזה כדעת ההלכות גדולות שסובר שהספירה בכל‬
‫מחמת שיטת התוספות הסוברת שכל לילה זו מצוה‬ ‫הארבעים ותשע לילות הינה מצוה אחת‪ ,‬ומחמת כן‬
‫בפני עצמה‪ ,‬ולשיטתם גם מי ששכח לספור לילה‬ ‫מי ששכח לספור לילה אחד הפסיד את האפשרות‬
‫אחד יכול להמשיך לספור בשאר הלילות‪ ,‬ולכן פסק‬ ‫לקיים את המצוה בשנה זו‪ ,‬ולכן אינו יכול להמשיך‬
‫השולחן ערוך שאף שיש לחוש לשיטת ההלכות‬
‫גדולות ולכן מי ששכח לספור לילה אחד אינו‬ ‫לספור בברכה‪.‬‬
‫יכול להמשיך בשאר לילות לספור עם ברכה‪ ,‬אבל‬
‫מחמת שיטת התוספות עליו לספור בלא ברכה‪.‬‬ ‫אמנם למרות שהשולחן ערוך פוסק שדילוג‬
‫ואכן במשנה ברורה (ס"ק ל"ו) ביאר את הטעם שסופר‬ ‫לילה אחד מפסיד את האפשרות לקיום מצוות‬
‫בשאר ימים "כדעת הרבה פוסקים דאין ספירת‬ ‫ספירת העומר בשנה זו‪ ,‬עם זאת נפסק בשולחן ערוך‬
‫הימים מעכבין זה את זה‪ ,‬וכל יומא ויומא מצוה בפני‬ ‫שמי ששכח לספור לילה אחד מוטל עליו להמשיך‬
‫לספור בשאר לילות‪ ,‬אך ללא ברכה‪ ,‬וכלשון השולחן‬
‫עצמה היא"‪.‬‬
‫ערוך "סופר בשאר ימים בלא ברכה"‪.‬‬
‫ועל פי זה יתכן שלשיטת ההלכות גדולות בעצמו‬
‫אין כלל ענין להמשיך ולספור בשאר לילות‪ ,‬וממילא‬ ‫והקשה בשו"ת רב פעלים (חלק ג' אורח חיים סימן‬
‫נדחתה האפשרות להוכיח מכאן שיש ענין בקיום‬ ‫ל"ב) שמאחר והשולחן ערוך פוסק כהלכות גדולות‬
‫הסובר שמצוות ספירת העומר הינה מצוה אחת‬
‫חצי מצוה‪.‬‬ ‫המתקיימת רק על ידי הספירה של כל הארבעים‬