Page 426 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫ג"י גישר ‪ -‬א"י הלע‬ ‫מתנת‬ ‫וכת‬

‫אכילת פחות מכזית איננה מוגדרת כאכילה‪ ,‬בשונה‬ ‫מצה האם הוא חייב לאוכלו‪ ,‬וכתב השערי תשובה‬
‫משאר ההוכחות שאינן עוסקות במצוות שיש להן‬ ‫שבשו"ת שבות יעקב (חלק ב' סימן י"ח) כתב שאינו‬
‫זיקה לאכילה‪ ,‬ולכן בהן יש ענין אף בקיום חלק‬ ‫מחויב לאוכלו‪ ,‬ושכן כתב בספר בני חיי (אורח חיים סימן‬
‫מהמצוה‪ ,‬ומטעם זה משה רבינו הבדיל את שלושת‬ ‫תע"ה)‪ ,‬ובמחזיק ברכה להרב החיד"א (סימן תע"ה) הביא‬
‫ערי המקלט שבעבר הירדן‪ ,‬וכשהיו בני ישראל‬ ‫(באות ד') שכן כתב לו חכם אחד‪ ,‬אבל החיד"א (באות ה')‬
‫במדבר הם מלו למרות שלא פרעו‪ ,‬וכשהחשמונאים‬ ‫חולק עליו וסובר שכשם שאסור לעשות חצי איסור‪,‬‬
‫מצאו את פח השמן הם הדליקו ממנו בכל לילה‬ ‫כך גם יש חיוב בקיום חצי מצוה‪ ,‬ובמחלוקת זו נחלקו‬
‫חצי שיעור‪ ,‬ומפני כן גם לשיטת ההלכות גדולות‬
‫הסובר שמצוות ספירת העומר הינה מצוה אחת‬ ‫רבים מהאחרונים וכפי שיובא להלן‪.‬‬
‫המורכבת מהספירה של כל הארבעים ותשע לילות‪,‬‬
‫עם זאת גם מי שדילג לילה אחד ושכח לספור הוא‬ ‫ובשימת לב נבחין שהשיטות הפוטרות מקיום‬
‫חייב להמשיך לספור ללא ברכה בשאר הלילות‪,‬‬ ‫חצי מצוה אינם זהות‪ ,‬וזאת מאחר והבני חיי מנמק‬
‫ומי שחציו עבד וחציו בן חורין מחויב לשמוע קול‬ ‫את פסיקתו מחמת שדווקא באיסורין התחדש שיש‬
‫שופר למרות שאין ביכולתו לשמוע את התקיעה‬ ‫איסור בחצי שיעור‪ ,‬אבל במצוות לא התחדש שיש‬
‫ללא עזרת הפן של העבד שמרכיב את אישיותו‪ ,‬וכן‬ ‫ענין לקיימם בחצי שיעור‪ ,‬לעומת זאת השבות יעקב‬
‫הוכיחו ממצוות כתיבת ספר תורה שיש בזה ענין‬ ‫מנמק את סיבת הפטור מקיום חצי מצוה מחמת‬
‫למרות שאין אנו בקיאים בחסרות ויתרות‪ ,‬כי כל אלו‬ ‫שאכילה פחות מכזית אינה נחשבת לאכילה‪ ,‬ולכן‬
‫המצוות אין להן זיקה לאכילה‪ ,‬ולכן יש בהן ענין אף‬ ‫אין כל ענין לאכול פחות מכזית‪ ,‬ונימוק זה רלוונטי רק‬
‫במצוות של אכילה כמו אכילת חצי כזית מצה‪ ,‬אבל‬
‫בקיום חלק מהמצוה‪.‬‬ ‫בשאר מצוות שאין להם זיקה עם אכילה‪ ,‬לשיטת‬
‫השבות יעקב אכן יהיה ענין אף בקיום חצי מהמצוה‪,‬‬
‫אבל לדברי הבני חיי‪ ,‬והרב החיד"א שלא חילקו‬ ‫לעומת זאת לפי נימוקו של הבני חיי כך יהיה הדין‬
‫בין מצוות שיש להן זיקה עם אכילה‪ ,‬ובין שאר‬ ‫אף בשאר מצוות שלא יהיה כל ענין לקיימם באם‬
‫המצוות‪ ,‬לדבריהם תהיה סתירה בין ההוכחות‬ ‫אין בהם שיעור‪ ,‬כי במצוות לא התחדש הענין של‬

‫הנזכרות‪.‬‬ ‫חצי שיעור‪.‬‬

‫מצות אכילת קדשים‬ ‫וכדברי השבות יעקב נראה גם מדברי המשנה‬
‫למלך (הלכות חמץ ומצה פרק א' הלכה ז') שכתב "אך במצות‬
‫והרב החיד"א כתב שני ביאורים בכדי להסיר את‬ ‫עשה‪ ...‬האוכל פחות מכשיעור לא עשה ולא כלום"‪.‬‬
‫ההוכחה מהגמרא ביומא‪:‬‬
‫מצוות התלויות באכילה‬
‫א‪ .‬מבאר החיד"א שבאכילת קדשים אין חיוב‬
‫על כל כהן לאכול מהקדשים‪ ,‬אלא החיוב הוא‬ ‫כך שלדברי השבות יעקב לא תהיה כל סתירה‬
‫שהקדשים יאכלו על ידי הכהנים‪ ,‬ולכן הצנועין‬ ‫בין הראיות שהבאנו שיש ענין בקיום חצי מצוה‪,‬‬
‫משכו את ידיהם מלחם הפנים‪ ,‬כי אין בזה סתירה‬ ‫לבין ההוכחה מהגמרא ביומא שאין ענין באכילת‬
‫למילוי חובתם שהלחם יאכל‪ ,‬כי הרי הם ראו שאכן‬ ‫פחות מכזית מלחם הפנים‪ ,‬וזאת מחמת שדווקא‬
‫הלחם יאכל על ידי הגרגרנים‪ ,‬ואין כל חובה המוטלת‬ ‫באכילת לחם הפנים אין ענין בפחות מכזית‪ ,‬כי‬