Page 337 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 337

‫מתנת גורלה משה שלז‬

‫ואולי עיקר התמיה על המשאת בנימין היא מחמת‬       ‫דגרע מקנין הוא‪ ,‬שהרי לא מצינו גורל קונה שום דבר‪,‬‬
‫שהוא הביא הלכה זו שאין הגורל קונה כדבר ברור‬     ‫רק שמברר ומודיע לכל אחד חלקו"‪ ,‬ורבים תמהו על‬
                                                ‫המשאת בנימין שהוא התעלם מדעת רוב הראשונים‬
                                     ‫ומוסכם]‪.‬‬   ‫והכריע כשיטת הרא"ש שגורל לא קונה‪ ,‬עיין בשדי‬
                                                ‫חמד (מערכת ג' כלל ס') שהביא בשם ספר דרכי שלום‬
               ‫מסקנה‬                            ‫שתמה כן על המשאת בנימין‪ ,‬וכן תמה בכנסת‬
                                                ‫הגדולה (סי' קע"ג הגהות בית יוסף אות ב')‪ ,‬ושם בשדי חמד‬
‫למדנו שנחלקו הפוסקים האם הגורל קונה‪,‬‬            ‫כתב ליישב שמכיון שלפי ביאור הלחם משנה גם‬
‫שלדעת הרמב"ם הגורל קונה‪ ,‬וכן הכריע בשולחן‬       ‫הראב"ד סבור כרא"ש‪ ,‬אם כן אין זה שיטה יחידית‪,‬‬
‫ערוך‪ ,‬ואילו הרא"ש סבור שהגורל לא קונה‪ ,‬ודבריו‬   ‫ולכן המשאת בנימין הכריע כן להלכה‪ ,‬ואכן מסתבר‬
‫הועתקו בטור‪ ,‬והביאם הרמ"א‪ ,‬ונחלקו האחרונים‬      ‫שהמשאת בנימין הולך בזה בשיטת רבו הרמ"א‬
‫כיצד הכריע להלכה הרמ"א‪ ,‬האמרי יושר סבור‬         ‫שגם הוא הכריע להלכה כרא"ש שגורל לא קונה‪,‬‬
‫שאף שהרמ"א הביא את דברי הרא"ש‪ ,‬אבל‬              ‫[ומדברי המשיגים על המשאת בנימין נראה שהם‬
‫להלכה הרמ"א סבור שגורל קונה‪ ,‬אך רבים‬            ‫הבינו שהרמ"א לא הכריע כרא"ש‪ ,‬אלא רק הביא‬
‫מהאחרונים סבורים שהרמ"א הביא את דברי‬            ‫את דעתו‪ ,‬כי אחרת לא מובן מדוע הם תמהו על‬
‫הרא"ש בכדי לפסוק שגורל לא קונה‪ ,‬וכן סבור‬        ‫התלמיד [המשאת בנימין] שהכריע שגורל לא קונה‪,‬‬
‫תלמיד הרמ"א המשאת בנימין‪ ,‬ולדברי הלחם‬           ‫והתעלמו מהרב [הרמ"א] שכבר פסק כן להלכה‪,‬‬
‫משנה ועוד רבים ממפרשי הרמב"ם‪ ,‬גם הראב"ד‬
 ‫סבור שהגורל לא קונה‪ ,‬וכן דעת המהר"י ברונא‪.‬‬

                                                ‫עלה ה'‬

‫פסיקה כנגד גמרא מפורשת‬

‫חלוקת הנכסים מורכב משני שלבים‪ ,‬כשבתחילה‬         ‫בעלה הקודם הבאנו חבל ראשונים הסבורים‬
‫מחלקים את העוגה לפרוסות שוות‪ ,‬ורק לאחר‬          ‫שלהלכה הגורל לא קונה‪ ,‬ושיטתם תמוהה כי מאחר‬
‫מכן מחליטים מי יטול כל פרוסה‪ ,‬ועל זה אמרה‬       ‫וההלכה שגורל קונה הינו גמרא מפורשת (בבא בתרא‬
‫הגמרא שקנו כולם‪ ,‬היינו שמהרגע שאחד מהאחים‬       ‫דף ק"ו עמוד ב') "תניא ר' יוסי אומר האחין שחלקו‪ ,‬כיון‬
‫קיבל את הפרוסה שלו‪ ,‬שוב אי אפשר לשנות את‬        ‫שעלה גורל לאחד מהן ‪ -‬קנו כולם"‪ ,‬אם כן מדוע‬
‫אופן פריסת העוגה‪ ,‬ובהכרח שהחלוקה תיוותר‬         ‫הראב"ד והרא"ש דחו גמרא זו מההלכה‪ .‬ונכתבו בזה‬
‫כמו שסוכם‪ ,‬אלא שעליהם להמשיך את החלוקה‬
‫באמצעות הגורל או בכל אמצעי אחר שהם יסכימו‬                                        ‫כמה ביאורים‪.‬‬
‫עליו‪ ,‬ולפי ביאור זה הקנין שבו עוסקת הסוגיא כלל‬
‫לא מתייחס לזכיה של כל אח בחלק שלו בעוגה‪,‬‬                  ‫ביאור דברי הגמרא‬
‫אלא הסוגיא עוסקת בקנין מקדים שמקבע את אופן‬
                                                ‫לעיל (עלה ב') הבאנו את מחלוקת הראשונים‬
     ‫פרוסת העוגה‪ ,‬וקביעת החלקים של הירושה‪.‬‬      ‫בביאור לשון הגמרא קנו כולן‪ ,‬ופירשנו בשם‬
                                                ‫התוספות רי"ד והר"י מיגאש שכידוע תהליך‬
   332   333   334   335   336   337   338   339   340   341   342