Page 341 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 341

‫מתנת גורלה משה אמש‬

           ‫שורש המחלוקת‬                         ‫על קנין גורל מחלוקת הארץ‪ ,‬כי הרי בחלוקת הארץ‬
                                                 ‫לכל השיטות היה ברירה‪ ,‬ואילו להלכה אין ברירה‪.‬‬
‫וממשיך רבינו חיים ומבאר ששורש המחלוקת‬
‫בזה תלויה בגירסאות בגמרא וכפי שהבאנו לעיל‪,‬‬             ‫מדויק כן בדברי הרמב"ם‬
‫שאם גורסים בגמרא אלא אמר רב אשי‪ ,‬הוי אומר‬
‫שהגמרא חוזרת ממה שהיא היתה סבורה מלכתחילה‬       ‫ודברי רבינו חיים תואמים את המבואר לעיל (עלה‬
‫שסיבת ההקנאה הוא מחמת הגורל‪ ,‬ומסיקה הגמרא‬       ‫ג') בשם הכנסת הגדולה בספרו דינא דחיי‪ ,‬שדייק‬
‫שסיבת הקנין הוא לא מחמת הגורל אלא בההיא‬         ‫שמלשונו של הרמב"ם משמע שהגורל קונה מחמת‬
‫הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקנו להדדי‪ ,‬וכן‬      ‫ההיא הנאה דקא צייתי להדדי‪ ,‬אבל הגורל עצמו אינו‬
‫סבר הרמב"ם‪ ,‬אבל הראב"ד לא גרס אלא‪ ,‬ולכן הוא‬     ‫פעיל בהקנאה‪ ,‬והראיה לכך היא מזה שהרמב"ם לא‬
‫סבור שאף למסקנה הקנין הינו מחמת הגורל‪ ,‬ולכן‬     ‫הזכיר כלל בלשונו שהעילה לקנין היא מחמת הגורל‪,‬‬
‫אנו זקוקים לכך שהגורל יהיה זהה לגורל של חלוקת‬   ‫אלא כתב רק שסיבת הקנין הוא "בהנייה שנעשית‬
‫הארץ‪ ,‬ומאחר ובחלוקת הארץ לכל השיטות היה‬         ‫להם‪ ,‬ששמעו זה מזה לדבר שהסכימו עליו‪ ,‬גמר כל‬
‫ברירה‪ ,‬ואילו להלכה לדורות אין ברירה‪ ,‬אם כן אין‬  ‫אחד מהן ומקנה לחבירו"‪ ,‬וזה תואם לדברי רבינו‬
‫אפשרות ללמוד לדורות שיועיל קנין גורל מחלוקת‬     ‫חיים שביאר שלשיטת הרמב"ם סיבת הקנין אינה‬
 ‫הארץ‪ ,‬ולכן סבור הראב"ד שלהלכה גורל לא קונה‪.‬‬
                                                       ‫מחמת הגורל אלא מחמת ההנאה ההדדית‪.‬‬

                                            ‫עלה ז'‬

‫לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא‬

         ‫ביאור המגיד משנה‬                       ‫כתב הרמב"ם (בהלכות שכנים פרק ב' הלכה י"א)‬
                                                ‫"האחין שחלקו ועשו ביניהם גורל‪ ,‬כיון שעלה גורל‬
‫א‪ .‬המגיד משנה מבאר שהשגתו של הראב"ד‬             ‫לאחד מהן ‪ -‬קנו כולן‪ ,‬בהנייה שנעשית להם‪ ,‬ששמעו‬
‫על הרמב"ם היא מאחר ועל המילים קנו כולן נשנו‬     ‫זה מזה לדבר שהסכימו עליו‪ ,‬גמר כל אחד מהן‬
‫בראשונים כמה וכמה פירושים‪ ,‬והרמב"ם סתם‬          ‫ומקנה לחבירו"‪ ,‬וזה כדברי רבי יוסי (בבא בתרא דף ק"ו‬
‫וכתב קנו כולן‪ ,‬ולא פירט כמו איזה פירוש הוא‬      ‫עמוד ב') שסובר שגורל קונה‪ ,‬וכפרשנותו של רב אשי‬
‫למד בגמרא‪ ,‬לכן כתב הראב"ד שלא נתחוורו‬           ‫שהעילה לקנין היא מחמת "ההוא הנאה דקא צייתי‬
‫דברי הרמב"ם‪[ ,‬ולעיל עלה ב' הבאנו את פירושי‬
                                                                      ‫להדדי‪ ,‬גמרי ומקנו להדדי"‪.‬‬
                            ‫הראשונים בסוגיא]‪.‬‬

         ‫ביאור הכנסת הגדולה‬                                ‫השגת הראב"ד‬

‫ב‪ .‬הכנסת הגדולה בספרו דינא דחיי מוכיח‬           ‫והראב"ד השיג על הרמב"ם וכתב "אמר אברהם‬
‫מלשונו של הרמב"ם שהגורל אינו אקטיבי בהקנאה‪,‬‬     ‫לא נתחוורו דבריו"‪ ,‬אך הראב"ד לא הרחיב לבאר‬
‫וסיבת ההקנאה הינה רק מחמת ההנאה ההדדית‪,‬‬         ‫מדוע לא נתחוורו דברי הרמב"ם‪ ,‬ובביאור השגת‬

                                                          ‫הראב"ד על הרמב"ם הבאנו ג' פירושים‪:‬‬
   336   337   338   339   340   341   342   343   344   345   346