Page 298 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ט גירש ‪' -‬ד הלע‬ ‫מתנת‬ ‫חצר‬

‫עלה ד'‬

‫קנין סיטומתא‬

‫באמצעות 'קנין סיטומתא'‪ ,‬וזאת שמאחר ומנהג‬ ‫בשו"ת באר משה (סימן מ"ב) נשאל הגאון רבי‬
‫המדינה הוא שהעברת כרטיסי ההגרלה מהאחד‬ ‫משה נחום ירושלמיסקי זצ"ל [שימש כרב ברוסיה‬
‫לחברו מתבצעת על ידי שרושמים את שם הקונה‬ ‫לפני למעלה ממאה שנה] אודות כרטיס לוטו שנרכש‬
‫על גבי הכרטיס‪ ,‬ממילא נעשה מנהג זה כמעשה קנין‬ ‫על ידי ר' פנחס‪ ,‬ולאחר מכן רבי שלמה זלמן ושני בניו‬
‫ומועיל לזכות בכרטיס‪ ,‬ומאחר ור' פנחס רשם את‬ ‫רכשו מר' פנחס חלק בכרטיס בעד שלושה רובל‪.‬‬
‫שמו של ר' שלמה זלמן ואת השם של שני בניו על‬ ‫אלא שבעוד והבנים שילמו מיד‪ ,‬רבי שלמה זלמן לא‬
‫הספיק לשלם‪ ,‬ולמרות זאת כבר רשם ר' פנחס גם את‬
‫גבי הכרטיס‪ ,‬ממילא הרי זה כמעשה קנין‪.‬‬ ‫שמו של רבי שלמה זלמן על גבי הכרטיס‪ ,‬והכרטיס‬
‫זכה בגורל בפרס על סך עשרת אלפים רובל‪ .‬ר' פנחס‬
‫ומקור דין זה הוא מבבא מציעא (דף ע"ד עמוד א')‬ ‫לא הסכים להעניק לרבי שלמה זלמן את חלקו בזכיה‪,‬‬
‫"אמר רב פפי משמיה דרבא‪ ,‬האי סיטומתא [חותם‬ ‫מתוך טענה שמאחר ורבי שלמה זלמן עדיין לא שילם‬
‫שרושמים החנונים על החביות בכדי שהם ידעו‬ ‫לו את חלקו בכרטיס‪ ,‬אם כן הוא עדיין לא זכה בחלקו‬
‫שחביות אלו כבר נמכרו]‪ ,‬קניא‪[ ,‬על ידי שהמוכר‬
‫עשה חותם זה על גבי החבית היא נקנתה ללקוח]‪,‬‬ ‫בכרטיס‪ ,‬וממילא אין לו זכות גוביינא על הזכיה‪.‬‬
‫למאי הלכתא‪ ,‬רב חביבא אמר למקניא ממש‪[ ,‬רב‬
‫חביבא מפרש שקנין סיטומתא מועיל להעביר את‬ ‫והגאון רבי משה נחום ירושלמיסקי זצ"ל מאריך‬
‫החבית לבעלותו של הלקוח]‪ ,‬רבנן אמרי לקבולי‬ ‫שם הרבה לדון על דרכי הקנין היעילים בשטרות‬
‫עליה מי שפרע‪ ,‬והלכתא לקבולי עליה מי שפרע‬ ‫הגרלה‪ ,‬ובתחילה הוא סבר כבית שלמה שמועיל‬
‫[ההלכה היא כרבנן שסברו שקנין זה מועיל רק לענין‬ ‫רק מסירה וכתיבה כדין שטרות‪ ,‬אך הוא חוזר וטוען‬
‫זה שאם המוכר יחזור בו מהעסקה‪ ,‬אז יטילו עליו‬ ‫כטענת המהרש"ם שמאחר ושטר זה הוא ללא שם‬
‫את קללת מי שפרע]‪ ,‬ובאתרא דנהיגו למקני ממש‪,‬‬ ‫אם כן באופן כזה די במסירה לבד‪ ,‬ואף הש"ך יודה‬
‫קנו‪[ ,‬אבל במקום שמנהג הסוחרים הוא שבאמצעות‬
‫רישום זה החבית נקנית ללקוח בקנין החלטי‪ ,‬אז‬ ‫באופן כזה וכמו שביארנו בעלה ב'‪.‬‬
‫מועיל קנין סיטומתא להעביר את החבית לבעלותו‬
‫של הלקוח]"‪ .‬הרי שנתחדש כאן בגמרא שבאם‬ ‫אך כל זאת לא יועיל לרבי שלמה זלמן ובניו‬
‫מנהג הסוחרים הוא שעל ידי שמסמנים את החבית‬ ‫מאחר ור' פנחס כלל לא מסר להם את הכרטיס‪,‬‬
‫כחבית מכורה הדבר מהווה קנין‪ ,‬אזי רושם זה מהווה‬ ‫ורבי שלמה זלמן אפילו עדיין לא שילם על חלקו‬
‫מעשה קנין‪ ,‬וכן פסק הרמב"ם (הלכות מכירה פרק ז' הלכה‬ ‫בכרטיס‪ ,‬ואם כן הם כלל לא עשו מעשה קנין ואין‬
‫ו') "מכר לו בדברים בלבד ופסקו הדמים‪ ,‬ורשם הלוקח‬
‫רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו‪,‬‬ ‫להם חלק בזכיה‪.‬‬
‫אף על פי שלא נתן מהדמים כלום‪ ...‬אם מנהג המדינה‬
‫הוא שיקנה הרושם קנין גמור‪ ,‬נקנה המקח‪ ,‬ואין אחד‬ ‫קנין סיטומתא‬

‫אולם הגאון רבי משה נחום ירושלמיסקי זצ"ל‬
‫מעלה טענה חדשה שאכן יש כאן מעשה קנין‬
‫שבגינו זכו רבי שלמה זלמן ובניו בחלקם בזכיה‪ ,‬והוא‬