Page 293 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 293

‫מתנת גורלה משה גצר‬

                                                   ‫עלה א'‬

‫קנין כסף‬

‫החפץ‪ ,‬והמוכר חוזר בו‪ ,‬על בית דין לקללו בקללת‬       ‫לפני למעלה ממאה וחמישים שנה כבר נשאל‬
‫מי שפרע‪ ,‬עובדה שבוודאי תמנע מאנשים צדיקים‬          ‫הגאון רבי שלמה דרימר זצ"ל אב"ד סקאלא (שו"ת‬
                                                   ‫בית שלמה חושן משפט סימן כ"א)‪ ,‬אודות התוקף‬
              ‫וישרים לבטל עסקה בעד בצע כסף‪.‬‬        ‫ההלכתי של העברת כרטיס הגרלה מהאחד לחברו‪,‬‬
                                                   ‫והוא האריך לדון איזה מעשה קנין יועיל בכדי לרכוש‬
‫מקורה של קללה זו הינה במשנה (בבא מציעא‬
‫דף מ"ח עמוד א') "רבי שמעון אומר אף על פי‬                                      ‫את הכרטיס מהחבר‪.‬‬
‫שאמרו טלית קונה דינר זהב‪ ,‬ואין דינר זהב קונה טלית‬
‫[כי הרי מטלטלים לא נקנים בקנין כסף]‪ ,‬מכל מקום‬      ‫ומסקנתו היא שאם הקונה רק שילם לחברו‬
‫כך הלכה‪ ,‬אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול‬          ‫כסף בוודאי שזה לא יועיל כלל לקנין‪ ,‬מאחר והדין‬
‫ומדור ההפלגה הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד‬        ‫הוא שמטלטלים לא נקנים בקנין כסף‪ ,‬וכמו שפסק‬
‫בדבורו"‪ ,‬וכן נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן‬      ‫הרמב"ם בהלכות מכירה (פרק ג' הלכה א')‪ ,‬והובא‬
‫ר"ד סעיף א') "מי שנתן דמים ולא משך המטלטלים‪,‬‬       ‫בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קצ"ח) "אחד‬
‫אף על פי שלא נקנו לו המטלטלים‪ ,‬כל החוזר בו בין‬     ‫הבהמה ואחד שאר המטלטלים נקנים במעות דין‬
‫לוקח בין מוכר לא עשה מעשה ישראל‪ ,‬וחייב לקבל‬        ‫תורה‪ ,‬ומשנתן את המעות קנה ואין אחד מהן יכול‬
                                                   ‫לחזור בו‪ ,‬אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלים‬
                                    ‫מי שפרע"‪.‬‬      ‫אלא בהגבהה או במשיכת דבר שאין דרכו להגביה"‪.‬‬

‫ובהלכה ג' "כיצד מקבל מי שפרע אוררים אותו‬                      ‫קללת מי שפרע‬
‫בית דין ואומרים‪ ,‬מי שפרע מאנשי דור המבול‬
‫ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים‬        ‫אך למרות שחכמים תיקנו שלא יקנו מטלטלים‬
‫שטבעו בים‪ ,‬הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו"‪,‬‬       ‫בקנין כסף‪ ,‬אבל באם הקונה נתן למוכר כסף עבור‬

        ‫וברמ"א שם הוסיף שאומרים לו כן ברבים‪.‬‬

                    ‫המסקנה‬

‫לו שמעון היה רק משלם כסף ליוסף‪ ,‬לא היה בזה די בכדי לחייב את יוסף‬
‫ליישם את העיסקה ולהעביר לשמעון את הכרטיס‪ ,‬עם זאת מאחר והיתה כאן‬
‫נתינת כסף‪ ,‬אזי היה מוטל על בית הדין להטיל על יוסף את קללת מי שפרע‪,‬‬
‫וכמובן שלא נעים ולא מומלץ לקבל מבית דין קללה מסוג זה‪ ,‬וממילא אין ספק‬
‫שכל אדם שחס על נפשו וחושש מקללה מסוג זה ימנע מלהגיע למצב זה‪ ,‬אך‬
‫באם קללת מי שפרע לא תרתיע את יוסף‪ ,‬לא יהיה לבית דין כח לכוף את יוסף‬

                                                    ‫לספק לשמעון את הכרטיס‪.‬‬
   288   289   290   291   292   293   294   295   296   297   298