Page 288 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 288

‫משה‬  ‫'ח גירש ‪' -‬ה הלע‬                             ‫מתנת‬        ‫חפר‬

                                                        ‫עלה ה'‬

‫התחייבות שאינה ראויה לקנין‬

‫ובבית יוסף כתב שהרא"ש בתשובה (שו"ת הרא"ש‬          ‫התבאר שאף אם מארגני ההגרלה אינם מחויבים‬
‫כלל י"ב סימן י"ג) חולק על דבריהם והוא סבור שאין‬   ‫על פי דין לערוך את ההגרלה‪ ,‬אולם באם הם יפרו‬
‫לאב איסור לחזור בו מהבטחתו למוהל‪ ,‬אבל הדרכי‬       ‫את התחייבותם‪ ,‬הרי הם בכלל מחוסרי אמנה‪,‬‬
‫משה (אות ד'‪ ,‬צוטט בש"ך ס"ק ז') משיג על הבית יוסף‬  ‫אך יתכן שהנחה זו איננה נכונה בהקשר לעורכי‬
‫וכותב שאין כל מחלוקת בין הרא"ש לדברי שאר‬          ‫ההגרלה והם אינם בכלל מחוסרי אמנה‪ ,‬וזאת מאחר‬
‫הראשונים‪ ,‬כי הרא"ש דיבר מההיבט המשפטי‪,‬‬            ‫שמבואר ברא"ש (שו"ת הרא"ש כלל ק"ב סימן י') שהחוזר‬
‫ועל זה הוא כתב שמההיבט המשפטי אין כל מניעה‬        ‫בו מהבטחתו לקיים דבר שלא שייך בו קנין איננו‬
‫לבטל את ההתחייבות למוהל‪ ,‬אבל גם הרא"ש יודה‬        ‫מחוסר אמנה‪ ,‬ולפי זה מאחר ואי אפשר להתחייב‬
‫שאם האבא יחזור בו מהתחייבותו למוהל הוא יהיה‬       ‫בקנין לערוך הגרלה‪ ,‬וכפי שביארנו באריכות (בעלה א')‬
‫בכלל מחוסרי אמנה‪ ,‬כך שהרא"ש כלל לא חלק בזה‬        ‫שההתחייבות לערוך את ההגרלה אינה תקפה על פי‬
                                                  ‫דין מאחר וזה בכלל קנין דברים‪ ,‬אם כן לדברי הרא"ש‬
                       ‫על דברי שאר הראשונים‪.‬‬
                                                                    ‫גם אין בזה משום חיסרון אמנה‪.‬‬
‫אך בהגהות יד אברהם (שנדפס על גליון השולחן ערוך‬
‫יורה דעה סימן רס"ד) השיג על הדרכי משה והש"ך וזאת‬  ‫אולם ברמ"א (יורה דעה סימן רס"ד ס"א) כתב "אם‬
‫מחמת שהם ראו רק את דברי הרא"ש בכלל י"ב‬            ‫נתנו לאחד [למול את בנו]‪ ,‬אסור לחזור בו‪ ,‬מיהו אם‬
‫(סימן י"ג)‪ ,‬ושם אכן הרא"ש דיבר מההיבט המשפטי‪,‬‬     ‫חזר בו‪ ,‬הוי חזרה‪ ,‬ואין מועיל בזה קבול קנין"‪ ,‬מתבאר‬
‫אבל בשו"ת הרא"ש (כלל ק"ב סימן י') מפורש ברא"ש‬     ‫מדברי הרמ"א שאב שהבטיח למוהל ליתן לו למול‬
‫שהמתחייב לחברו שיתן לו למול את בנו רשאי‬           ‫את בנו‪ ,‬אף שהקנין לא מועיל בזה ולכן אי אפשר‬
‫לחזור בו מהתחייבותו‪ ,‬ואף אין בזה חיסרון אמנה‪,‬‬     ‫לחייבו לקיים את התחייבותו‪ ,‬אך אסור לו להפר‬
‫והרא"ש מנמק את הסיבה שלא יהיה בזה חיסרון‬          ‫את הבטחתו‪ ,‬ומבואר שם בט"ז (ס"ק ו') ובש"ך (ס"ק ז')‬
‫אמנה‪ ,‬כי החוזר בו מהבטחתו לקיים דבר שלא שייך‬      ‫שהטעם שהקנין לא מועיל‪ ,‬הוא משום שהתחייבות‬
‫בו קנין איננו מחוסר אמנה‪ ,‬כך שמפורש ברא"ש‬         ‫זאת הינה קנין דברים‪ ,‬והטעם שאסור לו לחזור‬
‫שהוא חולק על שאר הראשונים שסברו שהחוזר בו‬         ‫בו מבואר שם בט"ז (ס"ק ה') ובש"ך (ס"ק ז') שהוא‬
‫מההבטחה ליתן לחברו למול את בנו הרי הוא בכלל‬       ‫משום ש"שארית ישראל לא יעשו עוולה" (צפניה ג'‬
                                                  ‫י"ג)‪ ,‬ומקורם מדברי מהר"ם בשם ריב"ם‪ ,‬ומדברי‬
                                 ‫מחוסר אמנה‪.‬‬      ‫המהרי"ק (שורש ע"ו ענף א')‪ ,‬והובאו דבריהם בבית‬
                                                  ‫יוסף (יורה דעה סימן רס"ד)‪ ,‬ומוכח מדבריהם שלמרות‬
‫וכתב היד אברהם שכנראה שתשובה זו של‬                ‫שלא שייך קנין על ההתחייבות למוהל‪ ,‬אך באם‬
‫הרא"ש נדפסה בתקופה מאוחרת יותר‪ ,‬ולכן הרמ"א‬        ‫האב יחזור בו מהבטחתו למוהל יהיה בזה חסרון‬
‫והש"ך לא ראו את התשובה הזאת‪ ,‬ובגין כך הם רצו‬
‫להשכין שלום ולומר שאין בנושא זה מחלוקת‪ ,‬אך‬                                                ‫אמנה‪.‬‬
‫מדברי תשובת הרא"ש הזאת נראה בעליל שאכן‬
   283   284   285   286   287   288   289   290   291   292   293