Page 288 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ח גירש ‪' -‬ה הלע‬ ‫מתנת‬ ‫חפר‬

‫עלה ה'‬

‫התחייבות שאינה ראויה לקנין‬

‫ובבית יוסף כתב שהרא"ש בתשובה (שו"ת הרא"ש‬ ‫התבאר שאף אם מארגני ההגרלה אינם מחויבים‬
‫כלל י"ב סימן י"ג) חולק על דבריהם והוא סבור שאין‬ ‫על פי דין לערוך את ההגרלה‪ ,‬אולם באם הם יפרו‬
‫לאב איסור לחזור בו מהבטחתו למוהל‪ ,‬אבל הדרכי‬ ‫את התחייבותם‪ ,‬הרי הם בכלל מחוסרי אמנה‪,‬‬
‫משה (אות ד'‪ ,‬צוטט בש"ך ס"ק ז') משיג על הבית יוסף‬ ‫אך יתכן שהנחה זו איננה נכונה בהקשר לעורכי‬
‫וכותב שאין כל מחלוקת בין הרא"ש לדברי שאר‬ ‫ההגרלה והם אינם בכלל מחוסרי אמנה‪ ,‬וזאת מאחר‬
‫הראשונים‪ ,‬כי הרא"ש דיבר מההיבט המשפטי‪,‬‬ ‫שמבואר ברא"ש (שו"ת הרא"ש כלל ק"ב סימן י') שהחוזר‬
‫ועל זה הוא כתב שמההיבט המשפטי אין כל מניעה‬ ‫בו מהבטחתו לקיים דבר שלא שייך בו קנין איננו‬
‫לבטל את ההתחייבות למוהל‪ ,‬אבל גם הרא"ש יודה‬ ‫מחוסר אמנה‪ ,‬ולפי זה מאחר ואי אפשר להתחייב‬
‫שאם האבא יחזור בו מהתחייבותו למוהל הוא יהיה‬ ‫בקנין לערוך הגרלה‪ ,‬וכפי שביארנו באריכות (בעלה א')‬
‫בכלל מחוסרי אמנה‪ ,‬כך שהרא"ש כלל לא חלק בזה‬ ‫שההתחייבות לערוך את ההגרלה אינה תקפה על פי‬
‫דין מאחר וזה בכלל קנין דברים‪ ,‬אם כן לדברי הרא"ש‬
‫על דברי שאר הראשונים‪.‬‬
‫גם אין בזה משום חיסרון אמנה‪.‬‬
‫אך בהגהות יד אברהם (שנדפס על גליון השולחן ערוך‬
‫יורה דעה סימן רס"ד) השיג על הדרכי משה והש"ך וזאת‬ ‫אולם ברמ"א (יורה דעה סימן רס"ד ס"א) כתב "אם‬
‫מחמת שהם ראו רק את דברי הרא"ש בכלל י"ב‬ ‫נתנו לאחד [למול את בנו]‪ ,‬אסור לחזור בו‪ ,‬מיהו אם‬
‫(סימן י"ג)‪ ,‬ושם אכן הרא"ש דיבר מההיבט המשפטי‪,‬‬ ‫חזר בו‪ ,‬הוי חזרה‪ ,‬ואין מועיל בזה קבול קנין"‪ ,‬מתבאר‬
‫אבל בשו"ת הרא"ש (כלל ק"ב סימן י') מפורש ברא"ש‬ ‫מדברי הרמ"א שאב שהבטיח למוהל ליתן לו למול‬
‫שהמתחייב לחברו שיתן לו למול את בנו רשאי‬ ‫את בנו‪ ,‬אף שהקנין לא מועיל בזה ולכן אי אפשר‬
‫לחזור בו מהתחייבותו‪ ,‬ואף אין בזה חיסרון אמנה‪,‬‬ ‫לחייבו לקיים את התחייבותו‪ ,‬אך אסור לו להפר‬
‫והרא"ש מנמק את הסיבה שלא יהיה בזה חיסרון‬ ‫את הבטחתו‪ ,‬ומבואר שם בט"ז (ס"ק ו') ובש"ך (ס"ק ז')‬
‫אמנה‪ ,‬כי החוזר בו מהבטחתו לקיים דבר שלא שייך‬ ‫שהטעם שהקנין לא מועיל‪ ,‬הוא משום שהתחייבות‬
‫בו קנין איננו מחוסר אמנה‪ ,‬כך שמפורש ברא"ש‬ ‫זאת הינה קנין דברים‪ ,‬והטעם שאסור לו לחזור‬
‫שהוא חולק על שאר הראשונים שסברו שהחוזר בו‬ ‫בו מבואר שם בט"ז (ס"ק ה') ובש"ך (ס"ק ז') שהוא‬
‫מההבטחה ליתן לחברו למול את בנו הרי הוא בכלל‬ ‫משום ש"שארית ישראל לא יעשו עוולה" (צפניה ג'‬
‫י"ג)‪ ,‬ומקורם מדברי מהר"ם בשם ריב"ם‪ ,‬ומדברי‬
‫מחוסר אמנה‪.‬‬ ‫המהרי"ק (שורש ע"ו ענף א')‪ ,‬והובאו דבריהם בבית‬
‫יוסף (יורה דעה סימן רס"ד)‪ ,‬ומוכח מדבריהם שלמרות‬
‫וכתב היד אברהם שכנראה שתשובה זו של‬ ‫שלא שייך קנין על ההתחייבות למוהל‪ ,‬אך באם‬
‫הרא"ש נדפסה בתקופה מאוחרת יותר‪ ,‬ולכן הרמ"א‬ ‫האב יחזור בו מהבטחתו למוהל יהיה בזה חסרון‬
‫והש"ך לא ראו את התשובה הזאת‪ ,‬ובגין כך הם רצו‬
‫להשכין שלום ולומר שאין בנושא זה מחלוקת‪ ,‬אך‬ ‫אמנה‪.‬‬
‫מדברי תשובת הרא"ש הזאת נראה בעליל שאכן‬