Page 286 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ח גירש ‪' -‬ד הלע‬ ‫מתנת‬ ‫ופר‬

‫הרי זו בכלל מתנה מרובה‪ ,‬ואילו מתנה שאנשים מתייחסים אליה כמתנה מועטת‬
‫דינה כמתנה מועטת‪ ,‬כך שמאחר והענקת רכב יוקרתי כמתנה בוודאי נחשבת בעיני‬
‫הבריות כמתנה מרובה‪ ,‬ממילא ההתחייבות להעניק פרס של רכב יוקרתי תהיה‬
‫מוגדרת כמתנה מרובה‪ ,‬ומחמת זאת הנהלת הישיבה לא תהיה מחויבת לקיים את‬
‫הבטחתה להעניק לרבי נח רכב יוקרתי‪ ,‬אך יתכן שממידת חסידות יהיה מוטל עליהם‬

‫לעמוד בדיבורם ולקיים את הבטחתם‪.‬‬

‫לשמשיה [רב הורה לשמש שלו]‪ ,‬אימת דנימר לך‬ ‫במסכת בבא מציעא (דף מ"ט עמוד א') "איתמר‬
‫תתן מתנה לבר נש [אם אני יאמר לך לתת מתנה‬ ‫דברים‪ ,‬רב אמר אין בהן משום מחוסרי אמנה‪ ,‬ורבי‬
‫לבן אדם‪ ,‬אזי] אין הוה מסכן [אם הוא מסכן – עני]‪,‬‬ ‫יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה"‪ ,‬וההלכה‬
‫הב ליה מיד [תיתן לו מיד]‪ ,‬ואין עתיר [אך אם הוא‬ ‫היא כרבי יוחנן שמי שאינו מקיים את ההבטחה שלו‬
‫עשיר]‪ ,‬אימליך בי תניינות [תשאל אותי שוב בטרם‬ ‫הינו בכלל מחוסרי אמנה‪ ,‬אך שיטת רב היא שאין‬
‫תקיים את דברי]"‪ ,‬הרי שמוכח כאן מהירושלמי‬ ‫בדברים משום מחוסרי אמנה‪ ,‬והתלמוד ירושלמי‬
‫שאין כל מניעה לחזור מההתחייבות‪ ,‬כי אם היה‬ ‫(סוף מסכת שביעית) מקשה "מחלפא שיטתיה דרב [רב‬
‫בזה מידת חסידות לעמוד בדיבורו‪ ,‬אם כן מפני מה‬ ‫החליף את שיטתו וסותר את דבריו]‪ ,‬תמן הוא אמר‬
‫הצריך רב את השמש לחזור ולשאול אותו לפני‬ ‫[ששם רב אמר] כד אנא אמר לבני ביתי ליתן מתנה‬
‫שהוא מעניק את המתנה‪ ,‬והרי בוודאי שרב לא יחזור‬ ‫לבר נש‪[ ,‬כשאני אומר לבני ביתי ליתן למאן‪-‬דהוא‬
‫בו מהבטחתו‪ ,‬ובהכרח שרב סבר שאפילו ממידת‬ ‫מתנה]‪ ,‬ללינה חזר בי [אני לא חוזר בי]‪ ,‬וכאן הוא אמר‬
‫חסידות אין ענין לקיים את דבריו‪ ,‬ואם כן זה סותר‬ ‫הכין [ואילו כאן בסוגיא צוטט בשם רב שאין איסור‬
‫לדברי הירושלמי במסכת שביעית‪ ,‬ששם מפורש‬ ‫לחזור מההבטחה]‪ ,‬תמן למידת הדין‪ ,‬ומה דרב נהג‬
‫ששיטת רב היא שאף שמצד הדין אינו חייב לקיים‬ ‫למדת חסידות‪[ ,‬מבארת הגמרא שאף שמעיקר הדין‬
‫את דבריו‪ ,‬אך ממידת חסידות היא שלא להפר‬ ‫סבר רב שמותר לחזור מההבטחה‪ ,‬אך רב החמיר‬
‫לעצמו ונהג במידת חסידות והודיע שהוא לא יפר‬
‫התחייבות‪.‬‬
‫את דבריו]"‪.‬‬
‫וביאר בשנות אליהו‪ ,‬על פי המבואר בתלמוד‬
‫בבלי (בבא מציעא דף מ"ט עמוד א') ששיטת רבי יוחנן‬ ‫ומכיון שיש ענין מצד מידת חסידות שלא‬
‫לחלק בין מתנה מועטת ובין מתנה מרובה‪,‬‬ ‫להפר את ההתחייבות‪ ,‬אם כן צריך להודיע להנהלת‬
‫שהמבטיח לחברו מתנה מועטת אם לא יקיים את‬ ‫הישיבה שלכל הפחות מידת חסידות היא שהם לא‬
‫הבטחתו הינו מחוסר אמנה‪ ,‬ואילו במתנה מרובה‬
‫אין איסור לחזור מההתחייבות‪ ,‬מעתה יש לומר‬ ‫יפרו את התחייבותם‪.‬‬
‫שגם רב מחלק בין מתנה מועטת למתנה מרובה‪,‬‬
‫אך רק לענין מידת חסידות‪ ,‬שרב סובר שרק במתנה‬ ‫מידת חסידות במתנה מרובה‬
‫מועטת יש ענין של מידת חסידות שלא להפר את‬
‫ההתחייבות‪ ,‬אבל במתנה מרובה אין כל ענין שלא‬ ‫אך בשנות אליהו (סוף מסכת שביעית) הקשה‬
‫הגאון מוילנא על דברי הירושלמי הנזכרים‪ ,‬מדברי‬
‫הירושלמי (בבא מציעא פרק ד' הלכה ב') "רב מפקד‬