Page 284 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ח גירש ‪' -‬ג הלע‬ ‫מתנת‬ ‫דפר‬

‫דבריו בספר שער בית רבים להגאון מהר"י אלגאזי‬ ‫הכל לפי הנותן‬
‫זצ"ל (סי' י')‪.‬‬
‫אך מסיבה אחרת רצה בשו"ת בצל החכמה‬
‫ולכן כותב בשו"ת בצל החכמה שאם ההתחייבות‬ ‫להתיר לראובן לחזור בו מהתחייבותו‪ ,‬וזאת מחמת‬
‫של ראובן לתת שליש מפרעון הגוי לצורך פריעת‬ ‫שההבטחה של ראובן לגיסו היתה על סכום כסף‬
‫החוב של גיסו‪ ,‬אינה נחשבת לסכום גדול ביחס להונו‬ ‫גדול וממילא הרי זה בכלל מתנה מרובה‪ ,‬ואם כן‬
‫של ראובן‪ ,‬הרי זה בגדר מתנה מועטת‪ ,‬ובאם ראובן‬ ‫האח לא מחויב לעמוד בדיבורו ואינו בכלל מחוסרי‬
‫לא יעמוד בהבטחתו הרי הוא בכלל מחוסרי אמנה‪,‬‬ ‫אמנה‪ ,‬כי הרי החוזר בו מהתחייבותו להעניק‬
‫זאת על אף שכלפי הגיס שלו הובטחה המתנה סכום‬ ‫לחברו מתנה מרובה אינו בכלל מחוסרי אמנה‪.‬‬
‫זה נחשב כסכום גדול‪ ,‬כי הקובע לזה הוא המתחייב‬ ‫אך בהמשך דבריו הוא חוזר וטוען שמתנה מרובה‬
‫ומתנה מועטת אין זה מושג אבסולוטי‪ ,‬אלא זה‬
‫ולא המקבל‪.‬‬ ‫מושג המשתנה ביחס למתחייב‪ ,‬ולדוגמא באם‬
‫ננסה לשפוט האם התחייבות להעניק ‪₪ 5000‬‬
‫הפרס נחשב כמתנה מועטת‬ ‫הינה מתנה מרובה או מתנה מועטת‪ ,‬התשובה על‬
‫כך לא תהיה אחידה‪ ,‬כי הרי אם המתחייב הוא בן‬
‫ולפי דבריו נראה שגם הזוכה בהגרלה הרי זה‬ ‫תורה שבקושי רב סוגר את החודש‪ ,‬אם כן בוודאי‬
‫בגדר מתנה מועטת‪ ,‬כי אמנם ביחס למקבל זה‬ ‫שעבורו ‪ ₪ 5000‬הרי זה כהון עתק‪ ,‬ואילו איל הון‬
‫מתנה מרובה‪ ,‬אך ביחס לעורכי ההגרלה הפרס הינו‬ ‫שהיקף המסחר היומי שלו נאמד בסכומי עתק‪ ,‬הרי‬
‫מתנה מועטת‪ ,‬כי הרי בוודאי בטרם החליטו עורכי‬ ‫בוודאי ש‪ ₪ 5000 -‬עבורו זו מתנה מועטת‪ ,‬ובהכרח‬
‫ההגרלה את תנאי ההגרלה ופרטי הזכייה‪ ,‬הם ערכו‬ ‫שהכלל הקובע בכל זה הוא כפי שכתב שם בשו"ת‬
‫חשבון מהו הצפי של כמות הקונים‪ ,‬וכמה הם ירוויחו‬ ‫בצל החכמה "נראה דהכל תלוי במעמדו ומצבו של‬
‫ממכירת הכרטיסים‪ ,‬ובהתאם לכך הם הועידו חלק‬ ‫הנותן מתנה‪ ,‬כי מובן שאם איש עני יאמר לחבירו‬
‫קטן מההכנסות לצורך רכישת הפרסים‪ ,‬ואם כן‬ ‫ליתן לו מאה מנה‪ ,‬לא סמכא דעתו של המקבל‬
‫ביחס לעורכי ההגרלה הפרסים הינם בגדר מתנה‬ ‫כלל‪ ,‬כי תיכף יחשוב מאיפה יקח עני זה ליתן סכום‬
‫כזה‪ ,‬לא כן אם איש אמיד עתיר נכסים יאמר ליתן‬
‫מועטת*‪.‬‬ ‫לו סכום כזה ואפילו יותר ממנו‪ ,‬שפיר יש לומר‬
‫דסמכה דעתו של המקבל‪ ,‬והכל תלוי בגודל עושרו‬
‫סמיכות דעת‬ ‫של הנותן"‪ ,‬ובהמשך דבריו שם הוא מביא שכבר‬
‫כתב כן בשו"ת מהר"י ווייל (סי' פ"ב)‪ ,‬והעתיק את‬
‫ומלבד זאת ישנה טענה נוספת לאסור על עורכי‬
‫ההגרלה לחזור בהם מהתחייבותם‪ ,‬כי הרי הדבר‬
‫ברור שכל המשתתפים בהגרלה היו משוכנעים‬
‫באופן מוחלט שעורכי ההגרלה יעמדו בהתחייבותם‬

‫* ולפי זה אדם אמיד שהבטיח לחברו לעזור לו להשיא את ילדיו ולהעניק לו דירה עבור ביתו העומדת להינשא‪ ,‬ולאחר‬
‫שהבטיחו בפירוש מספר פעמים הוא חזר בו מהבטחתו‪ ,‬העשיר יהיה מחוסר אמנה‪ ,‬כי למרות שאין ספק שבעיני הבריות‬
‫הענקת דירה לזולת נחשבת כמתנה מרובה‪ ,‬אך מאחר וביחס לנותן לרוב עושרו אין זה מתנה מרובה‪ ,‬לכן אם הוא יחזור‬
‫בו הוא יהיה בכלל מחוסרי אמנה‪ ,‬ויתכן גם שאם הוא לקח על עצמו התחייבויות והלואות על סמך ההבטחות של הגביר‪,‬‬
‫באופן כזה גם במתנה מרובה אם הנותן יחזור בו הוא יהיה מחוסר אמנה‪ ,‬וגם שבמקרה זה התחייבות זו היא דומה‬

‫להתחייבות של ערב‪.‬‬