Page 26 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ג גירש ‪' -‬ב הלע‬ ‫מתנת‬ ‫כו‬

‫הריגה פסיבית‬ ‫בהם"‪ ,‬שלא התיר הכתוב אלא משום חביבות נפשם‬
‫של ישראל להקב''ה‪ ,‬וכאן שיש אבוד נפש חבירו לא‬
‫נפקא‪-‬מינה נוספת מחקירה זו‪ ,‬במקרה שאיימו‬ ‫ניתן דבר המלך לדחות שצוה על הרציחה"‪ .‬עד כאן‪.‬‬
‫על חייו של אדם אם לא יסכים לכך שישליכו אותו‬
‫על תינוק‪ ,‬שמחמת כובד משקלו בודאי ימעך‬ ‫וישנם שתי אפשרויות לפרש את הדין הנלמד‬
‫תחתיו וימות‪ ,‬והשאלה היא האם עליו למסור‬ ‫מסברא הנ"ל‪ ,‬א‪ .‬אין חילוק בין איסור הריגה לשאר‬
‫נפש ולא להסכים לכך‪ ,‬או שמכיון שהדבר יעשה‬ ‫איסורים שכולם ניתרים בפני פיקוח נפש‪ ,‬אלא‬
‫כאילו מאליו‪ ,‬הרי זה כמו "שב ואל תעשה" כי הוא‬ ‫שמכיון שאין סיבה לומר שהקב"ה מעדיף את‬
‫אינו עושה מעשה רציחה ויהיה מותר לו להסכים‬ ‫דמו על דמי חבירו‪ ,‬מעתה אין היתר לקום ולהרוג‬
‫את חבירו‪ ,‬רק שב ואל תעשה עדיף ועליו להמתין‬
‫שישליכו אותו ולהנצל‪.‬‬ ‫ולראות מי יהרג‪ .‬ב‪ .‬אפשרות נוספת אפשר לומר‪,‬‬
‫שבאיסור הריגה לא נאמר כלל היתר פיקוח נפש‬
‫וכותב הגר"ח שאמנם התוספות במסכת‬ ‫הנלמד מהפסוק "וחי בהם"‪ ,‬ולכן אין כל היתר להרוג‬
‫סנהדרין שם סוברים שבמקרה כזה אינו חייב‬
‫למסור נפש על כך‪ ,‬אולם בשיטת הרמב"ם טוען‬ ‫אף במקרה שאין זה הריגה בידים‪.‬‬
‫הגר"ח שנראה מדבריו שבכל מקרה אדם מחוייב‬
‫למסור ולא להסכים אף על הריגה פסיבית שכזו‪.‬‬ ‫רבינו חיים הלוי מבריסק בספרו שם מסיק מכח‬
‫ומבאר שבזה נחלקו התוספות והרמב"ם‪ ,‬התוספות‬ ‫הגמרא של בן פטורא כהצד השני‪ ,‬שלא נאמר היתר‬
‫סוברים שמה שנאמר יהרג ואל יהרוג‪ ,‬זהו דוקא על‬ ‫פיקוח נפש באיסור רציחה‪ ,‬שהרי במקרה שלנו אם‬
‫הריגה אקטיבית ע"י מעשה שלו‪ ,‬ואילו על הריגה‬ ‫ישתה האחד את המים‪ ,‬השני ימות ממילא ואין זה‬
‫פסיבית בשב ואל תעשה אין חיוב למסור נפש על‬ ‫נחשב שהראשון הרגו בידים‪ ,‬ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן לולא‬
‫כך‪ ,‬אולם הרמב"ם סובר שבין על הריגה אקטיבית‬ ‫הלימוד של רבי עקיבא מכח המילה "עמך" ‪ -‬היתר‬
‫ובין על הריגה פסיבית‪ ,‬מחוייבים למסור נפש‪ ,‬היות‬ ‫שנאמר רק לענין הצלה‪ ,‬היה הדין כבן פטורא‬
‫שאסור לו לשתות את המים‪ ,‬ומוכח שבמקרה של‬
‫ולא ניתנה עבירה זו להדחות מפני פיקוח נפש‪.‬‬ ‫הריגה גם בשב ואל תעשה אסור‪ ,‬והיינו בהכרח‬
‫משום שלא נאמר היתר פיקוח נפש באיסור רציחה‬
‫נמצא שהרמב"ם והתוספות חולקים‪ ,‬האם‬
‫פיקוח נפש דוחה את כל התורה וגם את איסור‬ ‫בכל מקרה‪.‬‬
‫רציחה‪ ,‬אלא שלרצוח בידים לא הותר מחמת‬
‫הסברא הנ"ל שמי אמר שדמו סמוק יותר‪ ,‬אבל כל‬ ‫וזהו טעמו של בן פטורא באומרו מוטב ימותו‬
‫שאינו קם והורג את השני הותר גם איסור רציחה‬ ‫שניהם ואל יראה האחד במיתתו של חבירו‪ ,‬מכיון‬
‫בפני פיקוח נפש‪ ,‬וכמו שנלמד מהפסוק של "וחי‬ ‫שסובר שאין חילוק בין הצלה להריגה‪ ,‬ובכל מקרה‬
‫אחיך עמך"‪ ,‬וזו היא שיטת התוספות‪ ,‬או שלא נאמר‬ ‫לא הותר פיקוח נפש במקום של מיתה‪ ,‬ולכן אין‬
‫היתר של "וחי בהם" במקרה של הריגה‪ ,‬והיינו בכל‬ ‫לו רשות לשתות את המים ועל ידי זה חבירו ימות‬
‫מקרה בין הריגה אקטיבית ובין הריגה פסיבית‪,‬‬ ‫בצמא‪ .‬אלא שכאמור‪ ,‬רבי עקיבא נחלק עליו וסובר‬
‫ואילו "וחי אחיך עמך ‪ -‬חייך קודמים" נאמר רק‬ ‫שכל זה נאמר דוקא במקום הריגה‪ ,‬אך לא במקום‬
‫במקרה של הצלה ולא במקרה של הריגה‪ ,‬וזו היא‬ ‫הצלה‪ ,‬שאז דין פיקוח נפש עומד במקומו‪ ,‬ואינו‬

‫שיטת הרמב"ם‪.‬‬ ‫מחוייב להציל חבירו על חשבון חייו‪-‬הוא‪.‬‬